איך אדם יודע שהוא יפה? מהו בעצם הסטנדרט ליופי?  יופי הוא
מושג שמוגדר על ידי הסביבה שבה אנו חיים. אדם שנחשב יפה בתרבות
מסוימת, יכול להיחשב כמכוער בתרבות אחרת, ולכן אדם נחשב יפה רק
אם הסביבה, החברה שבה הוא חי, חושבת שהוא יפה.  פה אנחנו
נכנסים למעל קסמים, מכיוון שמראה חיצוני הוא גם לרוב תוצר של
הרגשה פנימית - אם בן אדם הוא עצוב, הוא יראה עצוב, ירגיש
מכוער מבפנים, הוא גם יתנהג כאחד וכו'. עכשיו בואו נניח שבן
אדם גדל בחברה שהעבירה לו כל הזמן מסרים שהוא יפה, הוא יגדל
להאמין ולהרגיש את זה, יקרין את זה החוצה לסביבה שלו, ויראה
יפה כמו הרגשתו הפנימית, ימשיך לקבל פידבקים חיובים, וכו'.
לעומת זאת, בן אדם שגדל בסביבה שהתעלמה ולא העניקה לו פידבקים
חיוביים על מראהו, יגדל בהרגשה שהוא לא משהו מיוחד, יקרין את
זה החוצה וימשיך לקבל תגובות בהתאם - זהו מעגל קסמים שקשה
לברוח ממנו, אך חובה עלינו לנסות.
זהו הסיפור שלי על הבריחה ממעגל הקסמים.

אני לא זוכר אם אי-פעם הייתה לי אמונה במראה שלי. מעולם לא
הטלתי ספק ביכולת ההבנה שלי או אומנות השיחה שלי, אבל אני לא
יודע אם מעולם חשבתי שאני יפה. זה לא שקיבלתי פידבקים גרועים
מהסביבה, אבל גם לא קיבלתי פידבקים חיוביים בעוד שכל השאר
מסביבי כן קיבלו. הנחתי שאם אני לא מקבל את הפידבקים החיוביים,
כנראה שאני לא כל כך ראוי להם, כי פידבקים חיוביים בנוגע
ליכולת השכלית שלי קיבלתי די והותר ובצדק. כנראה שאני לא יפה.

עם השנים, כשמתבגרים ומבינים את "משחק המינים" בין גברים
לנשים, מבינים שהרוב המוחלט של הבנות לא נותן פידבקים חיוביים
לבנים שהן חושבות שהם חמודים או יפים, מסיבה זו או אחרת - חלק
חושבות שזה יעמיד אותן בעמדת התחלה נחותה יותר מהגבר, חלק
מתביישות לומר את מה שהן חושבות, בניגוד לחלק מהבנים שמביעים
את מה שעל ראשם בשורות פתיחה במועדונים, או אפילו לשריקה גסה
(אך מחמיאה במידה מסוימת) ברחוב, ומי יודע מה החלק האחר
חושבות...  נוצר מצב, שהחל מגיל מסוים, לא תקבל את הפידבקים
החיוביים האלו, גם אם חלק מהבנות שמסביבך יחשבו טובות עלייך,
אז אם לא הגעת לגיל הזה עם בטחון במראה שלך, אתה בטח שלא תקבל
את הפידבקים החיוביים האלו עכשיו (ולא, משפחה ובת זוג לא
נחשבים כאנשים מהימנים לצורך עניין זה). שלא תבינו אותי לא
נכון - היו לי המון ידידות ובנות שהייתי בשבילן הכול - אוזן
קשבת, כתף תומכת, החבר הכי טוב ועוד שאר מיני תארים, אבל תמיד
הייתי טוב להכול, חוץ מלתואר "הבן זוג".

משנה מקום משנה מזל, וכמו רוב המתבגרים של מדינת ישראל, שלאחר
תום הצבא כולם מתפזרים ברחבי העולם כמה שיותר רחוק מישראל, גם
אני טסתי לנקות את הראש. היעד שלי היה דרום אמריקה. כשהגעתי
לדרום אמריקה, אני "עצמי" נשארתי, אבל הסביבה השתנתה וכך גם
הפידבקים שמגיעים ממנה. נכון, עצם העובדה שאתה תייר "עשיר"
(בקנה המידה של דרום אמריקה) נותנת לכל המטיילים את היתרון הזה
על המקומיים, אבל לי העניקו יחס מועדף בצורה מוחלטת גם על שאר
המטיילים - פתאום כל הבנות ביבשת רצו אותי, בנות התחילו איתי
במועדונים, שרקו לי ברחוב, תפסו לי התחת, הזמינו אותי לבלות
איתן את הלילה והרשימה ארוכה. בסופו של דבר זה הגיע למצב שפשוט
הייתי לא רציתי יותר לראות בנות, מרוב הבנות שהיו איתי.
הביטחון העצמי שלי עלה והאיר אותי מבפנים כמו ששום דבר אחר לא
יכול. הדבר היחיד שהציק לי בשולי התודעה שלי, היא העובדה שזו
אולי סתם אשליה שטובה כרגע לסביבה המסוימת הזו והיא לא תחזיק
מעמד כשאני אחזור לסביבה המקורית שלי. קיוויתי שאני טועה ושאני
אאמץ לעצמי את האשליה גם כשאני אחזור לארץ.

כולם מושפעים בצורה זו או אחרת מהטיול בחו"ל, אבל לרוב ההשפעה
הזו מתפוגגת אחרי שבוע-שבועיים בארץ. גם אני בהתחלה עדיין
זהרתי ועדיין הייתי בטוח בעצמי, אבל חזרתי להתמודד עם הבנות של
הארץ. אם יש משהו שבנות ישראל מפורסמות בו בחו"ל מלבד יופיין
המהמם, הוא עד כמה שהן קשות. הילה פנימית או לא הילה פנימית,
אחרי כמה בילויים וסופי שבוע במקומות הומי בנות, הבנתי שגם אם
חלק מהבנות רואה בי עכשיו כבן אדם יפה יותר, התגובות שאני אקבל
עדיין חייבות להיות בתוך "חוקי המשחק", כלומר - בלי מחמאות או
התחלות או כל דבר בסגנון - אתה בן, לכן אתה צריך ליזום, להתחיל
ולסכן, בלי שום עידוד ראשוני מצד מושא ההתעניינות שלך. ההילה
שלי התחילה להעלם.

באחת מהמסיבות שהייתי כחודש לאחר החזרה שלי מחו"ל, הייתי שקוע
במחשבות על כמה שהיה טוב בדרום אמריקה וכמה שהרגשתי אחרת מאשר
כאן -כמו שהבנתי את העניין , עסקתי כאן עם קבוע אחד, שזה אני
והאישיות שלי - אי אפשר לשנות את הצורה שבה אדם חושב במשך יותר
מעשרים שנה, ושני משתנים - הבנות, והסביבה. כשהייתי בדרום
אמריקה המשתנים השתנו וראיתי כי טוב לי ואני נהנה, מחייך יותר
ומאושר באופן כללי - לו רק הייתי יכול לשנות את המשתנים גם
כאן...   בעודי שקוע עדיין במחשבות האלו, ניגש אליי בחור יפה
ששאל אותי אם יש לי אש בשבילו. הוא עמד ועישן לידי והחלפנו
מספר מילים על נושאים חסרי חשיבות. לפתע הוא מסתובב ואומר לי
שהוא חייב לומר לי שאני ממש בחור יפה ורוקד מדהים והוא היה שמח
אם הוא יראה אותי במסיבה שהוא מארגן שבוע הבא. הוא התוודה בפני
שזו לא מסיבה לסטרייטים והוא יבין אם אני לא ארצה לבוא, אבל
הוא מבטיח שיהיה שמח ושזו תהיה חוויה. הסכמתי. מה היה לי
להפסיד?

שבוע לאחר מכן, הייתי במסיבה הזאת. אחרי כעשר דקות במסיבה,
הבנתי משהו. כמו שציינתי, בנות נוטות לשחק את המשחקים שלהן,
אבל בנים הם בהרבה יותר ישירים, כנים, ואומרים באותו רגע את מה
שהם חושבים, בלי צנזורה ובלי שטויות. בעשר הדקות האלו שהייתי
במועדון, התחילו איתי כשמונה בנים, וקלטתי מבטים ברורים מעוד
כחמישה אחרים. אנשים חשבו שאני יפה, ובאו לומר לי את זה כדי
להחמיא לי. מרגע לרגע החיוך שלי גבר, והרגשתי טוב עם עצמי.
ההילה שבה לנצנץ, ויותר בנים באו להחמיא לי. אני לא יודע מה זה
היה - אולי הייתי שיכור מאלכוהול, אולי שיכור ממחמאות, אבל
בסוף הערב מצאתי את עצמי מתנשק עם מישהו. עכשיו, תחשבו על זה
לרגע - לשון זו לשון, עיניים, תחת, ובעצם רוב האיברים הם אותו
דבר גם אצל גברים וגם אצל נשים - ההבדל המשמעותי היחידי הוא
באיברי המין. כשהלב הוא טוב ואוהב, זה באמת לא משנה אם הלשון
והשפתיים שמנשקות אותך מחוברות לאיבר מין זכרי או נקבי - זו
אותה רכות, אותה תשוקה, רק קצת שינוי בתוספת זיפים ובהעדר חזה
(וכבר ראיתי גם בנות שעונות לתיאור הזה).  בנוגע לאיברי המין -
ובכן, תסכימו איתי שאיבר המין הגברי עדיף בהרבה על איבר המין
הנשי - גם מבחינת המשחק וגם מבחינת הריח...

עמדתי בפני צומת דרכים - הייתי יכול להמשיך להתראות עם הבחור
הזה, וללמוד לאהוב אותו עם הזמן, או שהייתי יכול לחזור ולהמשיך
להיאבק בבנות הישראליות הקשוחות. הקדשתי המון מחשבה על העניין,
והגעתי למסקנה שעם כמה שאני נהנה יותר בחברת הבנים, אני עדיין
אוהב יותר בנות ורוצה לבלות את זמני איתן. הסתגרתי עם התוכניות
שלי כחודש שבמהלכו נפרדתי מכל מי שהייתי צריך להיפרד ממנו,
וכעבור שבוע, בחיוך מלא ולב פועם מאושר, עליתי על מטוס לדרום
אמריקה.

כיום אני דוגמן מבוקש בדרום אמריקה ומרוויח סכום נאה של כסף כל
שבוע. אני מקפיד כל סוף שבוע לפחות לחזור לברזיל לבית החוף שיש
לי, שם אני מבלה על החוף עם החברה הדוגמנית הברזילאית שלי  -
אני אוהב אותה ומעניק לה יחס של מלכים שהגברים הברזילאים לא
יכולים להעניק לה, והיא אוהבת ומעריכה אותי בצורה שכזאת שהבנות
הישראליות לא העריכו אותי. הפסד של הגברים הברזילאים ושל הבנות
הישראליות, אבל אני - מה איכפת לי - ממעגל הקסמים שלי נחלצתי,
ועכשיו אני חי בתוך קסם אחר לגמרי.