היא הייתה בת 16 וכמה חודשים. היה לה חבר כבר יותר משנה כשהיא
פגשה אותו. רק החבר שלה עניין אותה באותו הזמן. הוא היה דומה
לשחקן קולנוע מפורסם, שיער בלונדיני ועיניים כחולות. ספורטאי
מדרגה ראשונה וילד טוב עם ראש על הכתפיים. היא הלכה אחריו
בעיניים עצומות ועשתה כל מה שהוא אומר. אפילו לא היה אכפת לה
שהיא איבדה את רוב החברות שלה בגללו. לפני שהיא הכירה אותו,
הוא לא עניין אותה בכלל, הראש שלה היה עסוק רק בדבר אחד. אך
היה ברור שבשלב מסוים זה יקרה. בהתחלה היא חשבה שהוא לא שיא
היופי ולא הבינה למה חברה שלה כל כך מתלהבת ממנו. הוא היה
רגיל, כמו כולם. אז הוא היה ספורטאי והמון בנות אהבו אותו והיה
נחמד לכולם אך זה לא מה שעשה את ההבדל הגדול בשבילה.

הוא היה בן 16 וחצי בערך, עסק כל היום בשחייה שלו ובלימודים.
היה מוקף בנות 24 שעות ביממה. הכירו אותו כאחד מהאנשים הכי
עסוקים שיש. כל היום טלפונים והודעות מבנות. אך הוא, לא התקרב
לאף אחת מהן. לא היה מוכן לעשות את הצעד הבא ולהיכנס לקשר
רומנטי. היו אפילו כמה בנות שחשבו שיש לו נטיות מניות כלפי
המין השני. הוא היה מסתורי ואף אחד לא הצליח להיכנס לראשו
ולהבין מה הוא חושב ומה באמת עובר בראשו.

אבל המקרה שקרה, שהיה צפוי שיקרה שינה את כל התמונה.
הוא התאהב בה והיא התאהבה בו ממבט ראשון. הוא נפתח אליה כמו
שהוא לא נפתח לאף אחד מימיו והראה לה את עצמו האמיתי. היא שכחה
לגמרי מחבר שלה והתמסרה לחלוטין אליו.
הוא היה בתול ולא הכיר את העולם הזה עוד, היא הייתה כבר מנוסה
מחבר שלה הקודם וידעה בדיוק מה צריך לעשות.
הערב הראשון ששפתותיהם נגעו, החושך אפף אותם והמוסיקה הרעישה
והרעידה את המקום. אך הם הרגישו שהם לבד בעולם. כאילו אין אף
אחד מסביב, כאילו אף אחד לא רואה אותם. והם התנשקו. שניהם עשו
את הצעד הבא, לעולם קסום של אהבה טהורה. הוא התמסר למישהי
טוטאלית והיא הפסיקה לחשוב על חבר שלה.

אחרי שהיא נפרדה מחבר שלה סופית, הצעד הבא היה בלתי נמנע. הם
החליטו לתת לגופותיהם להתמסר אחד לשני ולהתאחד לגוף אחד, גוף
מושלם. הוא והיא לא ישכחו את ההרגשה הזאת בחיים, כאשר הם הפכו
לאחד והיו סופסוף ביחד, ושום דבר לא היה יכול להפריד ביניהם.
כהוכחה לאהבה העצומה שהם הרגישו אחד לשני הם ענדו חצי לב על
צוואריהם. כדי שלכל מקום שהם ילכו או בכל מקום שהם יהיו, הם
יהיו תמיד ביחד.
הרגש הזה נמשך כמה חודשים ושניהם היו מאוהבים אחד בשני ומסורים
אחד לשני באופן טוטאלי. הוא נהפך לבנאדם פתוח ומבין והתחיל
לדבר. היא התקרבה לחברות שלה שאיבדה והתחילה לצאת ולבלות.
שניהם קרנו מרוב אושר. וכשהיו ביחד, ולרגע הפכו את האהבה הזאת
למוחשית, בנשיקה אחת קטנה, הם הרגישו שהם לבד בעולם ורק שניהם
נמצאים שם. ביחד, לנצח.

אך הכל היה יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי. הכל קרה כל כך מהר
שהם לא הבינו מה קורה להם. הרגש היה חזק מאד והם היו מאוהבים
אחד בשני כמו שלא היו מאוהבים מעולם, וכנראה אף פעם לא יהיו.
עד שיום אחד הוא החליט לסיים את הכל.
הוא כתב מכתב שטען שהוא בא מהלב והוא הלך כך:

"עברנו תקופה כל כך יפה וכל כך נהניתי בה כמו שלא נהניתי בחיים
שלי. את היית הפעם הראשונה שהבנתי מה זאת אהבה אמיתית. אני
זוכר את התקופה שהמחשבות היחידות שהיו לי בראש היו עלייך. לא
האמנתי שאנחנו באמת ביחד. את היית הראשונה שלי בהכל. אני זוכר
את הנשיקה הראשונה שלנו שהפכה אותי לילד הכי מאושר בעולם. אני
לעולם לא ישכח אותך ואת איך שגרמת לי להרגיש. אני זוכר כל פרט
ופרט שעברנו ביחד. אני בחיים שלי לא ישכח אותך, אני אוהב אותך
כל כך. את היית החוויה הכי טובה בכל חיי. ואת החצי לב אני לא
יזרוק והוא יישאר תמיד איתי."

היא לא הבינה את משמעות המכתב, הדבר היחידי שהיא הבינה ממנו
היא את העובדה שהוא מאוהב בה באותה מידה שהיא בו והיא לא הבינה
מדוע הוא מסיים את הקשר כך פתאום, כשהכל היה כל כך נהדר בניהם.
היא גם לא הבינה מדוע אם הוא החליט את ההחלטה הנוראית הזאת,
מדוע דמעות יורדות מעיניו? הוא, שלא בכה יותר מ-10 שנים והבטיח
לעצמו שלעולם לא יבכה בגלל אהבה נכזבת, בכה הפעם. אך היא לא
רצתה להתחנן או להשפיל את עצמה והיא קיבלה את הגזרה.
את העובדה שהיא לא תהייה איתו יותר, את העבודה שהיא לא תוכל
לנשק אותו יותר ולא תוכל לעשות איתו אהבה יותר.
היא עמדה על שלה וביקשה לעשות איתו אהבה בפעם האחרונה בהחלט.
הם עשו אהבה פעמיים ובמהלכה היא בכתה. בכתה בגלל שהיא הבינה
שזאת הפעם האחרונה שהיא תרגיש את הרגע הקסום הזה שהם אחד. שהם
ביחד, ושום דבר לא יוכל להפריד בניהם.
אחרי זה הוא הלך, השאיר אותה לבד עם לב שבור. הוא התעקש שהם
יישארו ידידים והסביר לה במפורשות ששום דבר לא צריך להשתנות,
אך בנים אומרים המון דברים כדי להרגיע ולנחם. חודשיים לאחר
הפרידה, הם רבו. ידידה שלו סיפרה לו כל מיני רכילויות עליה
והוא סיים את הקשר לחלוטין. את החצי לב, שלפני זה שם על מחזיק
המפתחות שלו, זרק. הוא חזר לקונכייתו ושם הוא נשאר, נסגר שוב
מפני העולם. אותה הוא שכח והוא לא הסכים אפילו להסתכל עליה.
למרות מאמציה הגדולים, הוא לא הסכים להקשיב לה, עד שיום אחד
הוא הסכים. ובדרך מסוימת הוא סלח לה. היא ניסתה להחיות את הקשר
אך ללא שום הצלחה.
כמה חודשים אחרי, כשהיא החליטה לעזוב אותו לנפשו ולחיות את
החיים שלה, לצערה בלעדיו. הוא רשם הודעה, ואמר לה שהוא הרגיש
את אותן הרגשות שהיו לו אליה אז במהלך שיר מסוים, שכנראה הזכיר
לשניהם את אותו הערב הקסום שבו שפתותיהם נגעו בפעם הראשונה.
לאחר מכן היא הבינה שהיא מאוהבת בו באופן טוטאלי, ולא ישנה מה
היא תעשה, או איך היא תנסה לשכוח ממנו, הרגש בה יגבר תמיד.
היא החליטה שאין לה מה להפסיד והיא סיפרה לו על כל מה שהיא
מרגישה כלפיו. אמרה לו שלא משנה מה היא תעשה היא תמיד תרגיש
אליו באותה צורה, וכל מה שתעשה כדי לשכוח ממנו לא יועיל לה
בהרבה. הוא קיבל את הכל ברוח טובה. כמה ימים אחרי הם דיברו
באינטרנט, והקשר הפך להיות ליותר ויותר טוב. הם דיברו והיא
אפילו הצליחה להתגבר על הפחד שהיה לה מלגשת אליו ולהגיד לו
שלום.
שניהם הסכימו שהם לא ישכחו את מה שהיה בניהם, למרות שלשניהם
עדיין קשה להאמין שזה קרה, שאכן הם היו ביחד ואהבו כל כך.

אני לא יודעת אם הם יחזרו להיות ביחד, או אם האהבה שלו תתעורר
שוב והם יחזרו לאהוב שוב כמו פעם.
אך אני יודעת, שהיא לעולם תאהב אותו. הוא תמיד יהיה החלום שלה
שנקטע באמצע, כאילו מישהו העיר אותה באמצע חלום מושלם, של אהבה
אין סופית והתמסרות טוטאלית אחד לשני. מעניין אם היא תוכל
להירדם שוב ולחלום את אותו החלום.
אך אנחנו לעולם לא נדע, כי הוא קבור עמוק בקונכייתו, והיא
שקועה באהבה שאין לה סוף.