חולמת,
על נסיך-החלומות.
מקווה שהוא קיים,
שיבוא, שיעזור.
יעזור לשכוח את האחר,
את האחר שאני כל-כך שונאת.
או אולי בדמיוני זה רק?
קו-הדימיון שלי דק.
דק יותר מאהבתי, מגעגועי,
געגועי , אשר גרמו לי סבל,
גרמו לי אבל.
אז כל שעה, דקה, שניה,
מתבלבלת אני.
שונאת או אוהבת?
מבולבלת או פוחדת?
איפה הוא, נסיך-החלומות?
אני סובלת.
למה הוא לא בא?
שיבוא, שיעזור.
יעזור לנער את הסבל,
או את הכעס?
רגשותיי מבולבלים,
איפה נסיך-החלומות?
וכשחושבת אני,
איפה הוא,
מזמרת בלבי:
האם נסיך-החלומות קיים?
האם הוא אפשרי?
או שכולם אותו-הדבר,
ללבי גורמים סבל ואכזבה.
בלבול ותסכול.
אז איפה הוא,
אותו נסיך-החלומות?
ומכל הרגשות,
מכל הבלבולים,
מרגישה אני,
שקיים הוא רק בדמיוני.