תמיד כשזיינתי את מרים, נהגתי לעצום עיניים ולפנטז על נערה
צעירה כלשהי שראיתי בים או משהו- רק ככה הצלחתי לגמור. יום אחד
באמצע שדפקתי את הגויאבה, שלפה איזו קופסא שלשיטתה לא הייתה
אלא  מכשיר קורא מחשבות. שיחקה עם הכפתורים והתחילה לצעוק שאני
צריך להתבייש לפנטז על נערה בת 16, בלונדינית אורגינל, עם
ביקיני סגול ופירסינג בדגדגן, שראיתי בחוף גורדון, בזמן שאני
"עושה-איתה-אהבה".
הסברתי לה שזה שטויות, כי אם המכשיר באמת יכל לקרוא מחשבות,
בחיים לא היו מוכרים אותו בשלושים שקל בשוק הפשפשים, אלא
משתמשים בו בשב"כ או משהו כזה.
חטפתי לה אותו מהיד ובעדו ראיתי את הקופה הזקנה, כפוית הטובה
שאחלה גבר כמוני, הסכים לתקוע אותה, מפנטזת על החבר של
הבלונדינית שראיתי בחוף גורדון. לא רק שבגדה בי, אלא גם עם
מישהו שיש לו חברה.
 נכנסתי לג'ננה והבאתי לה את המכשיר בראש. תמיד במצבים האלה,
הרגשתי כאילו אני בסרט בו הקהל מתחלק לשניים ומבקש להשפיע על
הסוף.
חלק התחננו שאפסיק, כי ממש נמאס להם מהקטעים הסדיסטים האלה,
והחלק השני דווקא עודד אותי וצעק: "דם, דם, דם", המשכתי להביא
לה בראש, עד שהקהל שביקש דם התחנן שאפסיק, אבל מאחר ולא נראה
לי שקהל זבל צריך לקבוע לי בחיים, התעלמתי והמשכתי לדפוק בה עד
שניתק לה הראש.
עטפתי אותה ביחד עם הראש בשמיכה והזמנתי מונית, הנהג שאל אותי
מה יש בתוך השמיכה והסברתי לו שאלו אופניים מקולקלים. הוא פיזר
ניילונים בבגז', כי לא רצה שהאופניים ילכלכו לו וקרץ לי. אני
חושב שקלט. בכל מקרה בדרך רימה אותי עם המונה, לרגע שקלתי
להעיר לו, אבל במחשבה שנייה השארתי את זה ככה כי אלף זה נתן לי
גם כן קייס נגדו ובית ממילא תכננתי לא לשלם לו בסוף. הנהג שאל
אם אני מעדיף להיפטר מהאופניים בחירייה, לקבור אותם באיזה
מקום, או לזרוק אותם לירקון, ממש לא הבנתי את האידיוט. רק אחרי
שהוריד אותי אצל המתקן אופניים  הבנתי. מה שלא הבנתי אף פעם זה
את הקטע של הפירסינג.