אתם ילדי האור והחושך הנצחיים
רבים וגדולים
מתפרסים בשמיים כמו נקודות בשמיכה
שהייתה מקום מחבוא

אתם תהיו המשענת שלי
האבן בה אחזיק
כאשר סופות יאיימו להרחיקני מכאן
ודמי קץ לו באימת הטרור

מאסתי בהאשמות חסרות סוף
כמה זמן שאדחוק בי למוות
כל שרציתי הוא פינה חמה
שזכורה לי טוב
כבר רחוקה ממני וקרירה

סביבי נבנת חומה
אפילו שאני משליכה אבנים
ומי יציל אותי להיקבר חיה
תחת ההריסות שלי עצמי

אף יללה ממני לא נשמעת, מושתקת
אין לי על מה לבכות
או שכך נדמה
או שמה סכר דמעותיי מעולם לא נסגר

ומי יושיט לי יד כשאפול
עמוק בעצמי אטבע בשקט
ברעש הכל כך אופייני לי
מי כי זאת לא אני

בכם אחפש משען
ילדי החושך והאור הניצחים
קיימים אתם לי ולמי שעוד חולם
חלומות שקריים של תקווה