|
אתם ילדי האור והחושך הנצחיים
רבים וגדולים
מתפרסים בשמיים כמו נקודות בשמיכה
שהייתה מקום מחבוא
אתם תהיו המשענת שלי
האבן בה אחזיק
כאשר סופות יאיימו להרחיקני מכאן
ודמי קץ לו באימת הטרור
מאסתי בהאשמות חסרות סוף
כמה זמן שאדחוק בי למוות
כל שרציתי הוא פינה חמה
שזכורה לי טוב
כבר רחוקה ממני וקרירה
סביבי נבנת חומה
אפילו שאני משליכה אבנים
ומי יציל אותי להיקבר חיה
תחת ההריסות שלי עצמי
אף יללה ממני לא נשמעת, מושתקת
אין לי על מה לבכות
או שכך נדמה
או שמה סכר דמעותיי מעולם לא נסגר
ומי יושיט לי יד כשאפול
עמוק בעצמי אטבע בשקט
ברעש הכל כך אופייני לי
מי כי זאת לא אני
בכם אחפש משען
ילדי החושך והאור הניצחים
קיימים אתם לי ולמי שעוד חולם
חלומות שקריים של תקווה |
|
|
פוטרתי. כן.
אני. פוטרתי.
הייתם מאמינים?
אחרי כל מה
שעשיתי בשבילו?
הוא בא ואמר
שאחרי כל
השכלולים שהוא
עשה פה, וביננו,
אני עשיתי אותם,
אז יותר הוא לא
צריך יותר את
פועלו. אפילו
פיצויים הוא לא
שילם לי. לחם
עבודה, לחם
עבודה, לחם
עבודה!
פועלו של בועז
רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.