אנטי קליימקס.
זאת מילה.
אני מרגישה כאילו מישהו לקח אותי טרמפ,
לימד אותי את המוזיקה שמאחורי התנועה,
את המחשבות שמאחורי פרצופים.
שהראה לי חיים כפי שהם באמת,
ואז הוריד אותי בתחנה
ואמר- "שלום, היה נחמד".
ובכמה טרמפיאדות שלא אעמוד,
ובכל החנויות שרק אחפש
לא אמצא אותו שוב.
האיש שהראה לי את החיים
הלך לחיות לו את הגסיסה שלו
עד הסוף.
ואני נשארתי כאן
למרבה הפלא - באותה תחנה ממנה נאספתי
עם הידיעה שלעולם לא אדע,
בחיים של הכאילו
עם הרגשות של פלסטיק
ובלעדייך.