|
אינך היחיד
שנושם ירוי
לא היחיד שבטנו
חלולה
הגם שבכפותיך כבדו הסלעים
ממשאו של הרקולס
אינך היחיד המשווע לחלקיק אויר
קל
יחידת-נשימה אטמוספרית
אחת ודי
או לשאת מים בכפותיך
כמוך- היו פרדותי לצללים
ולא קרסתי
אולי רק נתעצבתי
כפסיפס במערה קדמונית
שהשיר איבר אחר איבר
עד שנשתכח |
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.