כשהשקט הזה, הנפלא הזה, החל להתעורר על ידי צעדי אדם וכלביו
קמה טין במהירות ורצה מתחת לעץ הנמוך הקרוב.
פיסת בד משמלתה הורודה נקרעה ונשארה תלויה על ענף של שיח קטן.
לחייה סמוקות, עייניה הירוקות מרצדות באי-נחת ושערה האדמדמם
פרוע במקצת, והיא בעזרת ידיה הקטנות ניסתה לנקות את האבק
מברקייה.
עייפות ניכרה ממנה, שכן זה הוא הלילה השלישי הרצוף בו לא ישנה
והתשישות החלה להשפיע עליה.
האדם עבר. שקט שב לשרור ושלווה מעטה אחזה בטין.
כנפייה הפצועות נראו כאילו החלו להחלים, והדבר עודד אותה.
נראה שמצבה העגום צפוי להשתנות, אולי אף היום, לקראת הערב.
למרות העייפות שחשה לא יכלה לישון טין, שכן עבודתה נידחת זה
הבוקר הרביעי ואם עד הליל לא תבוצע- עוד לילה חסר שינה צפוי
לעבור עלייה.
ברפרופ קלוש של כנפייה השבורות הצליחה באורך שהפתיע גם אותה
להתרומם מעל לארץ המלוכלכת, ולעוף סמוך לקרקע בזהירות רבה.
טין קטפה פרי יער מהשיח עליו פיסת שימלתה, ונגסה בו עם פיה
הדובדבני.
היא החלה להרגיש בהתחזקות ושביב של אופטימיות ניכר בעייניה
המותשות.
לאחר מספר שעות של מעוף נמוך וזהיר באנושות החלה להרגיש שהיא
חוזרת לעצמה. זמן מנוחתה הגיע לתומו- עת לשוב.
אגרה את כוחה ועלתה מעלה מעלה כשידיה פרוסות לצידי גופה משוכות
גבוה ומבטה העמוק פונה לעבר השמיים.
במעוף מהיר שהפך להיות מעורב בסיבובים זריזים שקשה להבחין בהם,
יצרה מערבולת רגשות ביום הקריר. מערבולת חמה אך עם זאת
מעורפלת.
טין נעלמה בגלי האוויר הצבעוניים שהסתובבו סביבה בלהט.
לבסוף שילחה ידיה וכיוונה אותן לכיוון הארץ, המערבולת נשלחה
כחץ למקום אשר הורו ידיה העדינות.
כאשר הגיעו לארץ פיצוץ אדיר נשמע מעורב בזעקות פחד, אש השתלטה
וגעשה ונשמות אדם אומללות עלו מעלה.
רעש אימה חזק מלווה בדממת מוות חזקה עוד יותר מילאו את אותו
יום קר, וחיוך שלוו עלה על פניי טין.
הרחוב שהיה חי, מת זה עתה. טין ביצעה את מלאכתה.
העייפות השתלטה עלייה. לאחר שקיבלה את ברכתו של אלוהים על
הפיגוע צנחה ארצה, נחתה ברוגע וזחלה למאורתה באדמה.
שם- בשקט הנפלא הזה, נחה ועצמה את עייניה האציליות משהו. קשה
להיות פיית המציאות חשבה לעצמה.