בסופו של כל יום חורף חם
מגיעה שעתה של השמש לשקוע בים
ואין מי שינחם אותי , הכל מתקרר
בנפש שלי הכל מתחיל להתערער
המרוץ אחר האושר לעולם לא מפסיק
מחפשים משהו שאת הרעש ישתיק
אולי זה אתה אולי זאת אני
אבל האושר שמצאתי היה רק זמני
יש רגעים של אושר,הם נוטים לעבור
אף אחד לא יכול את הזמן לעצור
וגם כשרע אפילו קצת טוב
אני לא מצליחה עליך לא לחשוב
הורס אותי שעברה כבר שנה
הורס אותי שדבר לא השתנה
שתמיד זה אתה בכל התמוטטות
לפעמים אני מעדיפה שאתה פשוט תמות
אני מפסיקה לחכות שהמצב ישתפר
לא מנסה עליך להתגבר
מתנחמת בזה שלא רק אני בוכה
אבל עדיין כועסת שהכל בגללך.
מוקדש לך ליאת. תודה על הפואטיקה |
