|
על דרך עפר מפותלת
בכרכרת סוסים ישנה
רתומה במוטות מתכת
ושרוכים לחיזוק השילדה
לקחת אותי לתיאטרון החדש
במרחק שנים של מתח
לצפות באופרה מיובאת
שקראו לה אז "הנצח".
בדממה שאפיינה את שנינו
בבגדי חג מרופטים
ישבנו על כיסאות זהב
ריפודם מעוטר כוכבים.
האולם היה רחב מאוד
לעומת חיינו הקטנים
אורות ניאון בהמוניהם על הבמה,
אלו שאמרת שהם מדיי יקרים.
על ידי הונחה ידך בעדינות
ולרגע חומך עבר בכל גופי.
נשבעתי ללמוד ממך מהו נצח
נשבעתי לדעת כי הוא אמיתי.
והרגשתי במגע בשרך
והבנתי ממבטך השביר
ששום דבר לא ייגמר כאן,
גם כשהשמנה תשיר. |
|
|
לא הבנתי למה לא
נתנו ליוצר אחד
בשם יגאל עמיר
להירשם בתור
יוצר לבמה.
הרי הוא בסך הכל
רוצה לכתוב
שירים וסיפורים,
זה לא שהוא עשה
איזה משהו רע
למישהו או פגע
במישהו או חס
וחלילה לא עלינו
- רצח מישהו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.