סיימתי לכתוב את מכתב הפרידה שלי, חתמתי את שמי בתחתית הדף
קיפלתי אותו בעדינות  והנחתי אותו על השולחן. קמתי מן המיטה
ניגשתי לארון והוצאתי את בקבוק הויסקי האחרון שנשאר לי. לקחתי
את קופסת הסיגריות שהיתה על השולחן במטבח ויצאתי מהבית. את
הדלת השארתי פתוחה. נכנסתי לאוטו והדלקתי סיגריה יושב ליד ההגה
ולא זז. שאפתי את העשן לתוך הראות שלי שבטח היו כבר שחורות מכל
הסיגריות שעישנתי בשבוע האחרון. התנעתי את האוטו והתחלתי
לנסוע, נסעתי אל הכביש הנטוש בקצה העיר. עצרתי בצד הדרך לגמתי
שוב מהויסקי והדלקתי עוד סיגריה. הלילה כבר החל להגמר ונצנוצי
בוקר כבר עלו השמש בקרוב תזרח ואנשים יתעוררו וילכו
לעבודה,לבית ספר, לגן. עוד לגימה מהויסקי הבקבוק כבר כמעט נגמר
יצאתי מהאוטו וכיביתי את הסיגריה על הכביש ההרוס התחלתי ללכת
לכיוון הגדר הלבנה  שהפרידה בין הכביש והצוק עברתי אותה
ונעמדתי בראש הצוק. לגימה אחרונה מן הבקבוק טיפה אחרונה נוגעת
בשפתיי היבשות. תפסתי את הבקבוק הריק בחוזקה עד שקצות ידי
הלבינו מעט, ישרתי את יד ושיחררתי את הבקבוק הוא החל לצנוח מטה
לבסוף נשבר על האבנים  בקול מעומם שנבלע ברוח החזקה. עצמתי את
עיניי והרמתי את רגל ימין ציפור עברה ליד אוזני מלטפת לי את
העור בנוצותיה. ואז הלכתי על האויר, צונח. העיניים שלי נשארו
עצומות האוויר סוטר לפניי ומעיף את שיערי נפלתי אל התהום
השחורה והאפילה ואז פתחתי את ידיי ועפתי כציפור המראתי מעלה
אור לבן סינוור אותי באלפי ניצנוצים מרהיבים ואז ראיתי אותו מן
עשן לבן וטהור "חיכנו לך" הוא אמר "ידענו שתבוא" הוא הושיט לי
יד ארוכה  ואחז בי צמרמורת עברה בגבי אבל היא הייתה נעימה.
הלכנו אחד ליד השני "כבר הכנו את החדר שלך הוא מסודר, ארוחות
מוגשות באולם השמאלי." הפנתי את ראשי וראיתי את האולם הגדול
ביותר שראיתי אי פעם, מאבנים לבנות וגדולות ועליו חלונות
גדולים "זה חדר האוכל של האגף שלנו, טוב, אם תצטרך אותי אני
השכן שלך בצד הימיני מתי שאתה רוצה."
"תודה." לחשתי אבל לא נכנסתי לחדר שלי. החלטתי להסתובב קצת
באזור ולהכיר את המקום מה שהיה משימה קשה, היה זה המקום הגדול
ביותר שאי פעם ראיתי בלי גבולות וסוף יותר נכון. "גם אני עשיתי
את זה בהתחלה, אני פה יותר ממאתיים שנה ועדיין לא הייתי בכל
המקומות פה, זה חסר סיכוי" לחש מישהו מאחורי "תחשוב גם אנשים
מתו עד עכשיו מאז שנברא העולם ועל המקום הענק שצריך בשביל
לאכלס אותם."
"אני רק רוצה להסתכל בסביבה." עניתי לו
"חדש פה נכון?"הוא שאל אותי
"כן ,הרגע הגעתי. "
"ברוך הבא, אתה תאהב להיות פה."
"תודה" עזבתי אותו והמשכתי לטייל נעצרתי ליד גן שעשועים ענקי
שהיה מלא בילדים שמחים ומאושרים, חייכתי לעצמי. נכסנתי לחדר
שלי והבטתי מסביב כל הרהיטים היו לבנים במרכז החדר עמדה מיטה
גדולה מעליה היה חלון גדול מכוסה בוילון לבן, נשכבתי על המיטה
ועצמתי את עיניי.
למחרת נערכה הלויה שלי ירדתי לראות אותה כולם היו שם כל מי
שהכרתי בחיי אמא שלי בכתה על קברי ואבא ניסה להחזיק אותה, והנה
היא כשראיתי כמה שהיא עצובה וכמה דמעות נשפכות לה מהעיניים
הייתי בהלם רק שלשום היא צעקה עליי שהיא לא רוצה לראות אותי
יותר לעולם ומצדה שאני יעלם מהעולם והנה עכשיו היא בוכה. היא
עדיין היתה יפה גם כשהדמעות כיסו את פניה גם כשהשערות שלה היו
פרועות. ניגשתי אליה עמדתי לידה, חיבקתי אותה ליטפתי אותה
באטיות משתוקק לעוד מגע אחרון של אהבה משפתיה המלאכיות. היא
הסיטה את הראש לכיווני כאילו היא רואה אותי לידה. המשכתי לעמוד
סביבה עד הסוף מחבק אותה מנשק אותה מלטף אותה...
בסוף היום חזרתי למעלה והלכתי לגן השעשועים.