בערמות המעילים והנעליים שעלינו להשאיר.
אנחנו מיטלטלים על גבי ים של חלב, הכוכבים קרובים כל-כך, אפשר לגעת בהם. השמש
עולה, דבר לא דומה למה שהיה.
מתוך המחזה "מר סליק" או "חולי היבשה" מאת ליליאן אטלן בתרגומו של חיים
גורי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|