נדב וושינגטון כרמלי / נקודת מבט |
מתלחששים, מצביעים עליי.
כשאני בא הם מסתלקים
אני מפחיד אותם, אולי...
אני מרגיש שיש שם צרה
אחד את השני הורג
וממשיכים כמו כלום לא קרה,
ועולם כמנהגו נוהג.
אני מסתכל על אדום
אבל רואה רק שחורות
אני מסתכל על היום,
אבל רואה רק צרות.
הם מוציאים אותי מתוכם
נושכים אותי ורודפים
הם גם ימשיכו שלא אהיה כאן
הם לעולם לא מפסיקים.
ואני כבר לא רוצה כלום,
לא מעצמי, לא מכולם.
וחושב האם אני הוא העקום,
או האם עקום הוא, העולם?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|