New Stage - Go To Main Page

ענבל קובי
/
טיפות הגשם

"תקשיבי לטיפות הגשם" הוא אומר לי...
ואם עד עכשיו תפסתי ממנו בנאדם רגיש ועם קצת טקט, אז באותן
שניות זה נעלם לגמרי- כרגע הוא אדיוט גמור!!!
אני יושבת מולו, בוכה כמו שבחיים לא בכיתי-
והוא... פתאום נהיה כמו הבריטים, מדבר איתי על מזג אויר...
(כנראה שלא היה לו נעים לראות אותי בוכה)
הסתכלתי עליו, ולא במבט של אהבה, באותו רגע רציתי להרוג אותו!

אני בוכה לו שהקשר שלנו הולך לאיבוד-
והוא- אדיש מתמיד...
ניגבתי את הדמעות והסתכלתי עליו-
והוא לא מבין או עושה עצמו לא מבין.
ושוב חשבתי לעצמי- הוא כ"כ טיפש?- ו ואם כן אז איך זה שלא שמתי
לב לזה קודם?...
ח ו צ פ ה.
אז אני מסתכלת לו טוב טוב בעיניים ואומרת לו-
" אתה לא מתבייש? אם אני לא מעניינת אותך לפחות תגיד את זה,
ואל תשנה נושא... ועוד לנושא של מזג אויר... אתה פשוט א ד י ו
ט! (אמרתי והדגשתי כל כל צליל שיצא לי מהפה. שיידע מה אני
חושבת עליו...)
ואז חזרתי לבכות... והפעם זה לא היה בכי של עצב אלא בכי של
העלבה... כן, מה לעשות ממש העליבה אותי היציאה שלו.
בעוד אני שקועה במחשבות על כמה שהחבר שלי לא מבין.. ולא אוהב
הוא קם ומסתובב בחדר... (שפתאום נראה נ ו ר א גדול)... ואז-
הוא מנשק אותי, בצוואר, כמו שאני אוהבת...
"טיפש" צעקתי לעברו. "מה נראה לך שנשיקות יפתרו אותך מכל
הסיפור?" המשכתי לצעוק ולבכות...
אז הוא התסכל עליי במבט הזה, שהיה שמור רק לי... חיבק אותי
ואמר:
"את לא מבינה טיפשונת שלי... לא התכוונתי לטיפות הגשם שבחוץ...
התכוונתי לטיפות הגשם שבפנים, אלו שזולגות על הפנים שלך"...
ואני- תמימה שכמותי, עונה לו " דמעות לא שומעים"...
והוא, מתוק וסבלני מתמיד עונה לי : "נכון את צודקת... אבל
הדמעות מבטאות את מה שהולך אצלך בפנים. ואני רוצה שתקשיבי
לעצמך. ללב שלך ולא להגיון.
אני רוצה שתהיי בטוחה במה שאת אומרת ובמה שאת מרגישה"...
חייכתי אליו... כי לא הייתה שום תגובה אחרת שהתאימה למה שהוא
אמר...
אז הקשבתי לעצמי בשקט, ולאט לאט נצמדתי קרוב קרוב אליו... שמתי
את ראשי על ליבו ושמעתי את הדפיקות לב המהירות... וידעתי שמה
שהולך אצלו בלב קורה עכשיו (ותמיד) גם אצלי.
נישקתי אותו בעדינות ולחשתי "אני אוהבת אותך... מאוד" בקול
מהוסס אך הייתי בטוחה בדבריי.
"ואני מצטערת שהתנהגתי בטיפשות וסתם צעקתי ובכיתי..."
הוא הבין אותי (למזלי) ושם את ידו על פניי וניגב את הדמעות...

וככה ישבנו לנו בשקט...
ופתאום הוא שוב אמר : "תקשיבי לטיפות הגשם"... רק שהפעם ידעתי
שהכוונה שלו היא לגשם שירד בחוץ... כי אצלי בלב, השמש מתחילה
לזרוח... ואפילו כבר יש קשת בענן...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 26/2/03 14:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענבל קובי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה