שני אלון / אוי, החבר הראשון שלי |
"אוי גוועלד החבר הראשון שלי", כך חשבתי שאני אשמע בגיל שישים
ומשהו מספרת על החבר הראשון שלי "אוי רן הוא היה פשוט אהבת
חיי" באמת שזה מה שחשבתי, כבר יכולתי לדמיין את עצמי יושבת על
אחד מהכסאות נדנדה האלה כאשר כל השיער הלבן שנשאר לי אסוף ואני
עסוקה בו זמנית בלחתוך לנכדה שלי מלפפון (כמו כל סבתא פולניה
גאה) ולשעמם אותה בסיפורים על עברי הרחוק, אך כל זה השתנה
כשנפרדנו. "אוי אני זוכרת איך שהוא הביא לי פרחים" מה שהסתבר
אח"כ שהיה פיצוי על זה שהוא הבריז לי להופעה שהייתה לי יומיים
אחריי זה "והפעם ההיא שהלכנו לים" הוא לקח אותי למקום רומנטי
שבו הוא יוכל לשאול אותי את השאלה "את יכולה להלוות לי 50
שקל?" , "או כשהוא הלווה לי איזה דיסק שתמיד רציתי ואף פעם לא
מצאתי" ואז לקח לי חצי מהדיסקים ולעולם לא החזיר אותם "והפעם
ההיא שרבנו ואחריי יום הוא התחנן שאני אסלח לו" הוא לא הצליח
להתחיל עם בנות אחרות "או את הפעם ההיא שהוא הזמין אותי למשקה"
מעניין למה... "הפעם ההיא שהוא התקשר אליי לשאול אותי מה
הטלפון של החברה הכי טובה שלי, בטח הוא לא ידע מה לקנות לי
ליום-הולדת, חמוד" הבן-זונה רצה אותה מהיום שהוא פגש אותה, אוח
החבר הראשון שלי...
"וואי רן! פרחים? בשבילי? אתה החבר הכי מושלם בעולם!" אוי
הייתי כזאת בורה ועם הארץ, הייתי צריכה לדעת שהוא זומם משהו,
משהו כמו לא להגיע להופעה שלי יומיים אחריי "מה רן, ללכת לים?
עכשיו לראות את השקיעה? אוי אתה כזה חבר מושלם!" כל מה שהוא
רצה זה 50 שקל! איזה צעירה וטיפשה הייתי, איך לא ראיתי את זה?
"אני לא מאמינה! רן! עאלק הבאת לי את הדיסק הזה, שנים אני
מחפשת אותו! אל תדאג אני אחזיר לך אותו מחר, בינתיים קח מה שבא
לך!" כן, קח חצי מהדיסקים שלי ואל תחזיר אותם לעולם, לא משנה
כמה אני אתקשר לצעוק עלייך "בסדר רן, אני מבינה, גם לי היה
נורא קשה בכמה שעות האלה שרבנו, איזה יופי שיש לי כזה חבר
מושלם ורגיש כמוך שיודע להתקשר ולבקש סליחה." היוויתי אחלה
ברירת מחדל אחריי שהוא לא הצליח עם אף בחורה אחרת אחריי שרבנו
"מה רן לא אכפת לך לשלם על הוודקה, אבל זה רק אני רוצה, אתה
כזה מתוק!" הוא אכן המשיך להתייחס אליי יפה גם אחריי ששתיתי
וודקה שלמה לבד... "מה הטלפון של מאיה? למה אתה צריך אותו? מה,
הפתעה? טוב, ביי. איזה מתוק, הוא בטח לא יודע מה לקנות לי ליום
הולדת" איזה מזל שלפחות היו לי חברות טובות שאמרו לי שחבר שלי
רק ישב וחיכה למוצא פיהן כדיי לזרוק אותי. אוח החבר הראשון
שלי, הלוואי שימות!
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|