יום לפני טיול הבת מצוה שלה, רעות ישבה בחדר וריחמה על עצמה.
היא התיישבה בישיבה מזרחית מול המראה הארוכה, שאבא שלה התקין
לה רק שבוע לפני כן והתבוננה בעצמה במבט מלא בוז. בזוית החדר
השתקף פוסטר של ג'ורג' מייקל עם חיוך בצבע פלסטיק ושיער זקור
כמו קיפוד. רעות הזיזה את ראשה ונסתה להתאים את שיערה הנפוח
לבלורית המתקתקה של כוכב הפופ נטול הזהות המינית. אוף, היא
חשבה לעצמה, אפילו השיער שלי נראה כמו מטאטא, שלא לדבר על
הפרצוף, מי בכלל יסתכל על היצור הזה, כשלון גנטי בלתי ניתן
לתקנה. היא הוציאה ליפסטיק אדום, שאמא שלה נתנה לה בפורים,
וסימנה את קוי המתאר של גופה על הראי, באופן מוגזם. היא הסתכלה
על שדיה שהחלו לצמוח וציירה שני עיגולים ענקיים במקומם. סביב
הישבן, שהחל להתעגל, היא שרטטה קוים גליים דמויי ענן, ובמקום
האף הצר שלה, היא ציירה חדק מסתלסל של פיל. אחר כך היא קמה
והסתכלה על יצירה האומנות המודרנית שנשארה מיותמת, מעכירה את
בוהק הראי. היא נזכרה כיצד אמא שלה ניסתה לנחם אותה יום לפני,
"רעותיקוש, אל תהיי עצובה, אני בטוחה שיהיה לך כיף באילת".
לכבוד הגיל המטופש, הוריה הזמינו סוף שבוע באילת לכל המשפחה,
"הכל בשביל הקטנטונת שלנו", הם דיקלמו בכל הזדמנות. היא
דמיינה, איך ג'ורג' מייקל מסתכל עליה במבט דבילי מתמיד ופולט
נהמת פופ מטופשת תוך כדי הנפת שיער וקריצה. "שתוק אדיוט", היא
אמרה בקול רם והלכה לישון.  
למחרת בבוקר, היא התעוררה בטלטלה תקיפה של אמה, וליקוק פנים
רטוב ומרוח של פופיק, כלבם מקושקש הזנב. "רעותי. קומי. אבא כבר
מעמיס את המכונית". היא קמה בחוסר חשק מהמיטה, והוציאה מארון
הבגדים את תיק הגב הורוד, אליו דחפה כמה חולצות, את בגד הים
החדש שדודתה קנתה לה, ועוד כמה בגדים שאמא שלה הכינה לה מראש.
"לפני שיצאה מהחדר, היא הורידה את ג'ורג' מהקיר, גלגלה אותו
ותקעה בין התחתונים המקומטים בתיק. "רעות", אבא שלה צווח בחוסר
סבלנות, "תעשי לי טובה, כנסי כבר לאוטו".
הדרך לאילת, היתה משעממת במיוחד. אחותה הגדולה לא הפסיקה לנגוס
בסנדויצ'ים היבשים שאמא שלהן דחפה לאחור, ולאכול אותם בפה פתוח
.אבא שלה לא הפסיק להתלונן שבאמריקה יש כבישים רחבים והאנשים
אדיבים, ובכלל נמאס לו מהליכוד הזה והפרימיטיבים האחרים. הוא
נסע לאט במיוחד ועצר המון פעמים בתחנות דלק, בכל פעם בתירוץ
אחר.  כשהגיעו לאזור דימונה, הם עצרו את האוטו, וירדו להפסקת
צהריים. "רעותי", אמא שלה צפצפה לה באוזן, "בואי תקחי משהו, לא
אכלת מהבוקר". "אני לא רעבה". "אין כזה דבר, לא רעבה. אולי
תקחי אגס?". "כמה פעמים אני צריכה להגיד לך, שאגס זה איכסה".
"לא אומרים איכס על אוכל", אבא שלה התערב.  "עזוב אותה", אמא
שלה התפרצה, "אתה לא רואה שאין לה מצב רוח?". היא תפסה אותה
בידיה החזקות, והצמידה אותה לגופה. "בואי חמודה, מה קרה?".
"עזבו אותי", רעות התפרצה, ולפני שהספיקה להטיח בהם את
האשמותיה, גשם כבד כיסה את שמי הנגב הבוגדני. ורידיה מליאי
האדרנלין של רעות רעדו והכעס המיר את עצמו לכאב עמוק. היא פרצה
בבכי ומלמלה כמה שרע לה, ואיך זה שאף פעם אין לה מזל, ודווקא
ביום חגה חייב לרדת גשם וכל כך קר פה. אמא שלה נגבה לה את
הדמעות ואמרה לה שזה לא נורא, הגשם תיכף יפסק, ובכלל באילת לא
יורד גשם אף פעם. אבא שלה אמר, "נראה לי שמישהי פה עייפה. אני
מציע שנתקדם, צהריים כבר נאכל למטה". אחותה עמדה מתחת לעץ קרוב
וזרקה אבנים לכוונו של עורב שעמד מעליה, אבל רעות רק רצתה
שמישהו יחבק אותה.
בערב המשפחה הגיעה למלון באילת. רעות הוציאה את הפוסטר המגולגל
ותלתה אותו מעל המיטה המתקפלת שסודרה בצד החדר. ג'ורג' נראה
קצת עייף ומקומט, והחיוך שלו היה מאולץ מתמיד. רעות הסתכלה
עליו בזוית העין ואמרה, "אני יודעת. שעמום פה. כולם זקנים".
"אמרת משהו רעותי?", אמא שלה שאלה, ואבא שלה אמר, "אני מציע
שכולנו נלך לישון". בלילה, שכולם נרדמו, רעות שכבה על גבה
והביטה על הכוכבים.  היא נזכרה איך בקיץ, אבא שלה לקח את הכלב
ואותה לטיול לילי. כשהגיעו למגרש נטוש וחשוך, אבא שלה שחרר את
הרצועה והצית סיגריה. רעות הלכה כמה צעדים ובעטה בכמה קופסאות
פח. מתחת לאחת הפחיות, היא מצאה מטבע קטן, עם סימן מוזר מוטבע
במרכזו. זאת היתה צורה סימטרית צהובה בעלת תשע צלעות, שמרכזה
בלט עיגול בוהק שנראה יותר כמו כדור. "תראה מה מצאתי", היא
צעקה לאבא שלה, אבל הוא צרח, "פופיק. בוא הנה מהר. הנה אמרתי.
כלב טוב. מתוק". והנה היא כאן באילת, ממשיכה להתבונן בכוכבים,
במיוחד על כוכב אחד, עטוף בהילה קטנה של אור. צבעו התחלף מכחול
לאדום, וככל שהתבוננה בו יותר, הרגישה צמרמורת עדינה עוברת
בציר המרכזי של גופה. לפתע שמעה לחישה בקול מתכתי, "רעות. קומי
כבר, אנחנו חייבים לזוז". היא הסתובבה בבבהלה וראתה דמות קטנה
ולבנה. "כן, כן, על הכוכב, את רואה? עלינו למהר". "מי אתה?".
"קיפ", הוא אמר, "ואל תשכחי, את צריכה להחזיר לנו משהו", הוא
חייך לעברה. היא נזכרה שהמטבע המוזר נמצא בכיס החיצוני של
התיק, שלפה אותו והטמינה בכיסה. "בואי נזוז, יש לנו כמה שנות
אור לעבור", הוא הגיש לה יד קטנה וחיוורת עם שלוש אצבעות
עקומות וארוכות. ג'ורג' הסתכל עליה במבט חולמני. "טוב", היא
אמרה, "אתה יכול להצטרף". היא תלשה את הפוסטר במהירות, גלגלה
ותחבה מתחת לידה. ביד השניה היא אחזה בשלוש האצבעות של קיפ
שהיו חמות ורכות. קיפ אמר לה שזה לא יכאב, אבל היא נרדמה לפני
שהספיקה להגיב.
בכוכב 24570, ליד המכתש הירוק התחילה מסיבה בסגנון כדור הארץ.
בכניסה היה תלוי שלט גדול ועליו היה כתוב "מזל טוב רעות". מאות
פרוג'קטורים כחולים ואדומים הקרינו את אורם לשמיים ובמרכז הגן
עמד שולחן קטן, עליו עוגת קצפת ענקית עם שלושה עשר נרות. בצד
ימין עמד בר משקאות, עם פונץ' חם בריח קינמון, חטיפים מלוחים,
מרשמלו ושתיה צבעונית. על הבמה ממול נגנה להקת רוק. האורחים
כבר מזמן הגיעו והעיפו בלונים עם ציור צבעוני של הספרה שתים
עשרה ותמונה של רעות בצחוק מתגלגל. כולם היו יצורים לבנבנים
וחוורים עם שלוש אצבעות ארוכות, קשות וקרות. למארגן המסיבה
קראו זורו. הוא התהלך עצבני לאורך הקירות ורטן בקול צפצפני
לעבר אישתו, "מתי הם כבר יגיעו? ידעתי שאי אפשר לסמוך על קופ
הזה. הוא תמיד מפשל. בשנה שעברה, שחגגנו לאיזו ילדה מאטמוסיפת
ק-7331 הם אחרו בשבעה סיבובי ירח". "אל תהייה כל כך קשה איתו",
אישתו אמרה. "אני משתדל, אבל את יודעת כמה חשוב לי המשלוח
משביל החלב אנחנו חייבים להחזיר אותו עוד בשנת השמש הזאת". היא
רצתה לומר שהכל יהיה בסדר, ושהשנה סוף סוף נקבל אותו חזרה, אבל
רעש הטרנספורטר כבר הקפיץ את זורו. הלהקה הפסיקה לנגן, ושני
פועלים רצו וגלגלו את השטיח האדום אל מול דלתות המכשיר הגדול.
"מהר", זורו צפצף, "להסתדר ליד השטיח, לפי התדריך". האורחים
רצו בצעדים קטנים ונעמדו לצידי המרבד האדום, נרגשים ורעשניים.
"שקט", זורו צעק בנרגנות, "שלא תתקלקל ההפתעה. איזה רושם אתם
עושים על האורחת החשובה שלנו? מה יחשבו עלינו בשביל, גם ככה הם
בטוחים שאנחנו פרימיטיביים". הקהל השתתק והמתין בצפיה דקה
ארוכה. דלת הטרנספורטר נפתחה, ורעות עמדה במפתנה, משפשפת את
עינייה. האורחים התחילו למחוא כפיים, להריע ולשיר היום
יום-הולדת. זורו רץ למפתן הדלת והשתחווה, "ברוכה הבאה, רעות.
את מוזמנת". היא חייכה חיוך רחב, וצעדה לאיטה על השטיח האדום.
זורו וקופ הלכו מאחוריה, והקהל הריע ושרק, שר וצעק. הברמן הגיש
לה כוס זכוכית עם רגל ארוכה שעליה היה כתוב, לרעות באהבה, מלא
בפונץ' חם וקישוטים. "קדימה, לרחבת הריקודים", זורו צעק,
והלהקה התחילה לנגן שירי פופ.
בסוף המסיבה, רעות לא ידעה את עצמה מרוב אושר. היא רקדה עם
היצורים החביבים, שתתה, שרה וקבלה אינספור ברכות ומתנות. זאת
היתה אולי הפעם הראשונה בחייה, שהיא הרגישה מאושרת והצליחה
לשים לזה לב. אחרי שכל האורחים הלכו, זורו וקיפ ליוו אותה אל
הטרנספורטר, וזורו אמר, "רעות. זה היה תענוג גדול. שמענו כל כך
הרבה דברים טובים על בני הגלקסיה שלכם, ועכשיו אנחנו יכולים
לאשר". רעות היתה נבוכה והודתה לו על האירוח הנפלא והיחס החם.
"לפני שאת עוזבת", הוא הוסיף, "נראה לי שאת מחזיקה במשהו,
שאנחנו מאד מצפים לו". "אה כן, הנה", היא שלפה את המטבע מהכיס
והגישה אותו לזורו. זורו התבונן במטבע בתדהמה ואמר, "מה זה?,
אני מתכוון אליו". הוא הצביע על הניר המגולגל מתחת לזרועה של
רעות. "הוא?", היא שאלה ופתחה את הפוסטר. ג'ורג' הסתכל עליהם
וחייך חיוך רחב. "סוף סוף אתה שב הביתה", זורו וקיפ אמרו וספקו
כפיים. הם לקחו את הפוסטר והתבוננו איך דלתות המכונה נסגרות עד
שקיבלו אישור שרעות הגיעה בשלום.
כשהיא התעוררה, הוריה ואחותה כבר היו מלאי תכונה. "בואי רעותי,
סוגרים את המזנון", אמא שלה אמרה, ואבא שלה הוסיף, "יש להם
חביתות טריות". אחרי האוכל כשהם ישבו בבריכה, אחותה תפסה אותה
ביד, ואמרה לה, "בואי רעותי", אני רוצה להראות לך משהו. הן
יצאו מחוץ למלון וירדו לשפת הים. מתחת לאחד הסלעים הקטנים, הן
ראו מטבע קטן, עם צורה בעלת תשע צלעות שבאמצעה היה עיגול בולט.
רעות שלפה את המטבע והפכה אותו. על צידו השני היתה מוטבעת
דמותו של ג'ורג' מייקל ומלמעלה היה כתוב, "המלך ג'ורג', שנת
השמש השביעית 24570".  "בואי", היא צעקה לאחותה וסחבה אותה
לחנות מזכרות ליד החוף. הן בחרו פוסטר של ג'ורג' מייקל עם שיער
פרוע כמו קיפוד וחיוך מתקתק ורצו חזרה לחדר שלהן במלון. רעות
תלתה אותו מעל המיטה הקטנה והביטה בו עם חיוך ציני. ג'ורג'
הסתכל עליהן בחזרה ופלט צעקת פופ היסטרית עם הנפה של הבלורית
וקריצה בלתי טבעית. רעות הסתכלה לאחותה בעיניים, והיא הסתכלה
עליה בחזרה, בלי לחשוב, הסתכלו שתיהן על ג'ורג' וצעקו, "שתוק.
אדיוט". זאת היתה הפעם הראשונה שרעות חייכה, וגם היתה מודעת
לזה.