הוא חלם... הוא ידע שהוא חולם.
מרחף בעננים ועיניים עוצם.
רטיבות מעורפלת אחזה את כנפיו.
כנפי עור מדהימות בצבע שנהב.
הוא אהב את התחושה, התחושה המרגיעה.
וצרותיו נשכחות בלי סיבה לתמיהה.
בלי סיבה כלל לשקוע בעצב מתוק,
כי תמיד השמיימה יוכל הוא לנסוק.
היה זה חלום שחלם כבר שנים.
לילה אחרי לילה התכסה קשקשים.
אך הפעם שונה קצת היה החלום,
כשהופיע מולו מין יצור כה איום!
דרקון שדומה לו עצמו אבל לא!
לדרקון הנוסף הייתה מהות משלו...
היה זה דרקון שחור וגדול,
עם עיניים גדולות וגוף קצת עגול.
הוא דהר לו לפתע ופגע בו חזק,
והבזק של שיניים לפתע בהק.
הוא התעורר ברצפה, ליד מיטתו,
עם שריטה ענקית שעיטרה את מצחו.
הוא קם על ברכיו והדליק מנורה.
הרכיב את משקפיו והביט במראה.
כאב ראש עז אחז בו, הוא הרגיש מסוחרר,
הוא הסיט את עיניו, ובפיו טעם מר.
וליד מיטתו הוא הבחין בשלולית,
אדומה ובוהקת ליד הכרית.
באמצע, כמו סלע בולט מהים,
עמד לו פסלון שמוכתם גם בדם
היה זה דרקון קט בצבע שחור,
שמצא הוא מזמן ברחוב בתוך בור,
והחליט לקחתו ולקשט את חדרו,
על מדף של פסלים עם האוסף שלו.
"כאן זה לא מקומך" הוא אמר לדרקון,
שוכח לרגע שהוא מדבר אל פסלון.
הוא הרים את הפסל שחתך את מצחו,
והחזיר למדף חזרה למקומו.
הוא הניח אותו בין פסלון של פייה
ירוקה ויפה עם שיער מקורזל,
לבין פסל קטן של גמד מדוכדך
עם פנים זועפים ומכנס מלוכלך.
הדרקון קצת רטן והביט בו מוזר,
"זה לא המקום שלי כאן במסדר,
עם יצורים נחותים עם פנים עייפות,
ובכלל יש לי משהו נגד פיות"
הבחור נעצר והביט בדרקון.
הוא הבין את כוונתו של שחורי פסלון,
כי אכן דרקונים ידועים בהיותם
קצת יותר חשובים מהיצורים של פעם.
"אז איפה תרצה להיות במקום?"
שאל הילדון את שחורי פסלון.
"עם דרקונים אחרים עם אחי היפים,
ולא חבורה של פסלים מסריחים".
ומשום מה הבין אותו הבחור המסוחרר,
שאיבד הרבה דם ובכל זאת אמר:
"אז לאן תתעופף דרקוני המושלם,
כי עייף אני מאוד וזמני כמעט תם".
פסלוני שחור בו הביט עם חיוך
"אתה בא איתי וביחד נעוף,
כי אתה ואני זה אותו הדבר
וביחד נתור מעל יער והר!".
הילדון המסוחרר כבר הבין לבסוף,
שגם הוא יתלווה לאחיו במעוף
"מה תרצה שאעשה הו שחורי פסלון,
איך אבוא ואצא במעוף הדרקון?"
שחורי פסלון בו הביט בעיניים,
צהובות מחייכות "תחכה בינתיים,
תשחרר את הנפש מגוף ומלב,
וביחד ננסוק במסע מלבב!"
הילדון שב לישון עם חיוך על פניו.
וליבו נעצר כששכב וחשב
והילד צנח במשכבו בשלום,
בשינה שממנה לא קם אף אדון
בשינה אחרונה נטולת חלומות
בלי שמיכה, בלי מיטה ובלי זיכרונות...

ובכל זאת...למעלה  במקום די שומם,
מרחף בעננים ועיניים עוצם
הילדון הדרקון כך למעלה הוא סב...
ופורס לו כנפיים בצבע שנהב...