היה זה לפני שנים, שנים מרובות
בממלכה על גדות ים ערפילי
שם גרה בתולה, אולי תכיר שמה
בשמה של אנבל לי
ולזאת הבתולה, מחשבת-לב אין מלבד אהבה
אני לה, והיא לי.

ילד הייתי וילדה היא הייתה
בממלכה זו על גדות ים ערפילי
ואין אהבה כאהבתנו, אהבתנו לאהבה
אני ואנבל לי
אהבה בגינה מלאכים מכונפים
התנכלו ברשעות לה ולי.

זו הייתה העילה אשר בגללה
בממלכה זו על גדות ים ערפילי
רוח-עבים קרירה, נשבה והמיתה
את יפתי, את אנבל לי
וכך באו קרובים רמי-מעלה
ולקחוה הרחק מליבי
כדי לסגרה באנדרטה קרה
בממלכה על גדות ים ערפילי.

והמלאכים, אין כחצי מאושרנו בגנם האסור
ירדו לנקמה בה ובי
כן, זו הייתה הסיבה (זה ידוע לכל
בממלכה זו על גדות ים ערפילי)
שרוח לילית ננשפה מענן
קרחה ורצחה את אנבל לי.

אך גדולה הייתה אהבתנו
מהזקנים מגילה וגילי
מהחכמים משכלה ושכלי
ואין שרפי-עדן ברקיע עלינו
ואין שדי-שאול בים תחתינו
שיוכלו לקרוע לאיטה, את נשמתי מנשמתה
של יפתי, אנבל לי.

מכשהירח זורח, חלומות הוא לי שולח
על יפתי, אנבל לי
ואין כוכב לו בוהק ללא מבטה הבורק
של יפתי, אנבל לי.
ומכשהלילה דידה, אז רשכב לצידה, של כלתי, כל חיי, אהובתי
היחידה
במצבתה, מתנה ממנה היא לי
בקברה הקר על גדות ים ערפילי.



תרגום אישי לשירו הבלתי יאמן של אלוהים עצמו, אדגר אלן
פו.....
אז מה אם זה דומה לתרגום של ז'בוטינסקי?