אני שונאת ימי הולדת... בעצם זה לא מדויק- אני אוהבת את היום
עצמו ואת המשמעות שלו- אני אוהבת להתעורר בבוקר ולשיר לעצמי -
"היום יום הולדת היום יום הולדת..." להסתכל במראה ולאחל לעצמי-
את הדברים שהכי הייתי רוצה לקבל להרגיש לשמוע.
אבל אני שונאת את הצביעות המזעזעת שקיימת ביום הזה- דודים
ודודות... סבים וסבתות... ועוד המון אנשים שמעולם לא היה לי
ואני בספק אם אי פעם יהיה לי איתם קשר חיבתי כלשהו פונים אליי
מברכים אותי ולעיתים אף חשים צורך לנשק אותי, למה?
זה כל כך מטופש... ואני עומדת שם מדביקה חיוך מאולץ על השפתיים
שלי - בעוד שאני חושבת לעצמי - מה לעזאזל הם רוצים?!
עשיתי להם משהו רע?
ככה היה בדיוק ביום הולדת האחרון שלי לקחתי חופשה מהעבודה-
קמתי בבבוקר- כמסורתי מאז גיל שבע שרתי לעצמי שיר שמח...
בירכתי אותי ובשעתיים הקרובות ניסיתי לסכם את השנה האחרונה-
ולהיזכר בה. היה נהדר עד שהפריע לי הטלפון הראשון לצלצולו היה
פתאום צליל מחריש אוזניים כמו ציוץ של עורב נקמן... רצתי אליו
ובצד השני שמעתי את אחותה של אמי- אפילו בטלפון ניתן היה לשמוע
את החיוך הדבילי שמרוח לה על הפנים "עמי מתוקה. בוקר טוב! מה
שלומך? מזל טוב"
אלוהים שתנשום בין שצף הדיבור ושתפסיק לקרוא לי עמי- יש לי שם
קוראים לי עמירה ... זה לא מסובך!
" בוקר טוב רבקה. תודה"
"וואו את כבר בת עשרים ושתיים... איך התחושה לגדול בשנה"
כן, בשלוש שעות האחרונות מאז שמלאו לי עשרים ושתיים אני חשה
הרבה יותר בוגרת , יותר חכמה- וכמובן הרבה יותר מנוסה.
"אני עוד לא עיכלתי את זה. רק קמתי לא מזמן"
"אז ספ...." "תשמעי אני חייבת לרוץ בדיוק מישהו מצפצף למטה.
תודה שהתקשרת ותמסרי לאמנון ושרה ד"ש ושהם לא חייבים להתקשר גם
ככה נתראה בעוד שבועיים"
"טוב- רוצי לך. ואל תדאגי להטריח אותם הם הרי יתקשרו בכל מקרה
ושוב מזל טוב ויום הולדת ש.."
"תודה אני חייבת לרוץ. ביי"
וואו, מזל שאני גרה בעיר ויש צפצוף של מכוניות כל שלוש דקות
בערך.
פעם שהייתי יותר קטנה ועדיין מנומסת ונחמדה ( לפני שהעולם
הטביע בי את חותמו) הייתי מקשיבה ומנסה להשתתף בשיחות הללו והן
היו נגמרות בערך כעבור חצי שעה- ובסופן הייתי חשה שגם כואב לי
הפה מהניסיון לחייך וגם יש לי בחילה מאילו שמופיעות אחרי שאכלת
עוגה מתוקה מדי ויש צורך עז להקיא.
היו לי עוד מספר רב של טלפונים כאלו וכמו שהיא אמרה אמנון ושרה
אכן התקשרו- ולמה המשכתי לענות להם? כי ישנם בכל זאת האנשים
שחשוב לי לשמוע ביום הולדת שלי כמו- הוריי, חברי הקרובים ועוד
ועוד
ובשבילם שוה לסבול את כל האחרים.
בהמשך קפצתי לבית הוריי ועשו לי שם מסיבה גדולה ונחמדה-
'הפתעה' כמו תמיד ולסיכום היתה יום הולדת ממש טובה.
בלילה לפני שנרדמתי חשבתי על כל הנושא- וחשבתי על 'החברה'
שמתקשרת אליי למרות שעברו כבר 4 שנים מאז סיום התיכון ומאחלת
בכל פעם 'מזל טוב' למרות שזה ברור שאין שום כוונה אמיתית
בדבריה והגעתי למסקנה שהצביעות חייבת להיות קיימת בימי הולדת-
גם אז אנשים מחוייבים להזכיר לנו את העולם שבו אנו חיים... כדי
שגם כאשר אנו מרחפים נזכור שאחרי הכל לעולם הזה יש צדדים
טובים וצדדים קצת פחות טובים שיש תחושות שונות שלצערינו באות
בעסקת חבילה אחת ושלכל דבר יש מספר צדדים. |
