הם נעו בחוסר תיאום מוחלט. היא קפצה עליו בציפורניים ואגרופים
והוא נאלץ לברוח לעבר החלון השבור. גבו העירום נחתך עמוק,
משאיר דם טרי על הזכוכית. היא זינקה וליקקה את השאריות והוא
נתן כבוד רב למעשיה.
כשסיימה, הוא בעט בצלעותיה והיא התקפלה קדימה, נושכת בחוזקה את
פנים ירכו הימנית. הוא התקפל מעליה וצרח, ותוך כדי קיפול ראשו
חבט בראשה והיא נאנקה באיפוק.
הם התרחקו וקמו, וקפצו אחד על השני בזעם. היא בעטה במפשעתו
ומרפקה את גבו כשהוא התקפל שוב ונפל עליה.
כל זה ארך בערך 30 שניות.
היא נעה מתחתיו, מושיטה יד בלתי נראית אל השולחן, מרימה את
הנדרמן הפתוח.
בזוית עיניו הוא קלט את מעשיה, וקם מעליה במהירות הבזק. אבל
היא כבר הספיקה לחתוך את רגלו. הוא חטף את הסכין מידיה וחתך את
לחיה ומתחת לצלעותיה ישר דרך החולצה.
היא נעמדה לרגע מול המראה השבורה, מלטפת בזעם, בעירוב רגשות,
את לחיה הפצועה, את פיה הפעור, את חולצתה הקרועה מתחת לחזה.
הוא נעמד מאחוריה.
היא שלחה את ידה השניה למכנסיו והסתובבה, מלקקת את הדם מכתפו
ומצמידה את גופו לגופה. הוא שמט את הסכין מידו, הנרפית לאיטה.