מייגן אלפבה / אהבה בפסאודו |
והעפר נושא את דמה
האספלט מרוחק, שאת
רוצחת מבטן אמה
בת לילית מחכה, לא תמימה
בציפייה מרובת פירושים
מביטה אל הים, בת תמותה
מילים בראשה, לחשושים
בפסאודו חלמה, לשמיים
גן העדן ניפץ שעריו
אדמתו מאוכלסת עד אפס מקום
לא חונכה לאהוב מעולם
אם אינני יודעת נפשי
אתן ממנה לך
אם אינני יודעת לבי בעצמי
אזי, יהיה לשלך
22.01.03
(לעומרי)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|