בגיל שנה וחצי נטע גילתה את החורים הסגולים.בגיל שלוש היא
הבינה שהעולם הרבה יותר יפה דרכם.
בכל פעם שהיו לוקחים לוקחים אותה ואת אחיה לגן השעשועים נטע
הייתה רצה לחורים הסגולים ויושבת שם. כל הילדים היו צועקים
עליה שתזוז, הם רצו לעבור שם בדרך לנדנדה, אבל  לנטע לא היה
אכפת. היא ישבה בתוך החורים הסגולים וזהו.
גם כשנטע גדלה קצת יותר, בכל פעם שהייתה עצובה או כועסת היא
רצה לגן השעשועים ונכנסה לתוך החורים הסגולים שלה.
שם, בחורים הסגולים, היא הסתכלה על העולם וחשבה לעצמה כמה
שהעולם יפה דרך אותם חורים סגולים.
נטע תמיד הגיעה בסופו של דבר לחורים הסגולים. זה היה המקום רק
שלה.
נטע הגיעה לחורים הסגולים שלה גם כשלאחיה גילו את הסרטן. נטע
ואחיה היו קשורים מאד. נטע סיפרה לו הכל, חוץ מעל החורים
הסגולים שלה. הם היו רק שלה.
גם לפני זה נטע הייתה מבלה הרבה מזמנה בחורים הסגולים, כי היה
לה נחמד שם. אבל עכשיו עוד יותר, כשהיא עצובה כל הזמן.
רוב היום היא הייתה עם אחיה בבית. היא כמעט הפסיקה ללכת
לביה"ס, כל היום הייתה איתו. וכשהיא לא הייתה איתו, היא הייתה
בחורים הסגולים.
כשהמצב של אח של נטע החמיר, אישפזו אותו בביה"ח.
כל הזמן בבי"ח, ולנטע לא הרשו להיות שם כל היום. הכריחו אותה
ללכת לבי"ס. נטע שנאה את בי"ס היה לה רע שם. אז היא, כרגיל,
הלכה לחורים הסגולים.
כשאמא של נטע סיפרה לה שכמעט ואין סיכוי שאחיה יבריא, נטע
הבינה שהיא חייבת לעזור לו. היא גם ידעה איך לעזור לו. נטע
ידעה שהדבר היחיד שיכול לעזור לאחיה הוא החורים הסגולים שלה.
לנטע לקח הרבה זמן לשכנע את אחיה לבוא איתה, הם היו צריכים
לברוח. לא נתנו לאחיה להשתחרר. בכלל.
נטע הבינה שזמנה קצר, אם היא לא תפעל מהר אחיה ימות.
בסוף, כשנטע הצליחה לשכנע את אחיה שיבוא איתה, היא באה באמצע
הלילה ולקחה אותו עם הכיסא גלגלים שלו. כשהם הגיעו לגן
השעשועים אחיה לא הבין. הוא אמר שזה סתם גן ואין בו שום דבר
שיכול לעזור לו.
אבל נטע התעקשה. היא שכנעה אותו להכנס לחורים הסגולים ועזרה לו
להכנס.
נטע הושיבה את אחיה בתוך החורים הסגולים וישבה לידו. אחיה של
נטע הסתכל על העולם דרך החורים הסגולים וחייך. הוא באמת הסכים
עם נטע שהעולם הרבה יותר יפה דרך חורים סגולים.
אבל היה לו קשה לשבת הרבה זמן. הוא בקש מנטע שתשכיב אותו בתוך
החורים הסגולים. כמובן שנטע עשתה זאת.
כאשר הוא שכב בחורים הסגולים הוא הסתכל על השמים דרכם. נטע
חשבה שאף פעם היא לא הסתכלה על השמים דרך החורים הסגולים שלה.
היא הבינה שהפסידה את הדבר הכי יפה שאחיה ראה בפעם הראשונה
שלו.
נטע לא שמה לב שהיא חשבה הרבה זמן. כשהסתכלה שוב על אחיה היא
ראתה את עיניו עצומות ועל פניו חיוך. היא חשבה שהוא פשוט מאושר
מהתגלית שלו. היא לא רצתה להעיר אותו.
כשהבוקר התחיל לעלות נטע חשבה שהיא צריכה להחזיר אותו לביה"ח.
אבל כאב לה להעיר אותו. אז היא לא.
כשהיה כבר ממש אור היא ראתה את אמא שלה מתקרבת. היא רצה אליה
וסיפר לה שאחיה ישן בחורים הסגולים והוא מאושר.
אז שלא תפריע לו.