סתם סנונית / יחסות |
רציפים
לאינסוף רכבות רכובות תאומים.
ביקום מקביל אחד לפחות
אתה ודאי עדיין
חייל שמנסח פתק
לטמון בכף ידי, באיזו תחנה
ואני בת 17.
העצב שלי שמחה לאחר
ושמחה שלי לאחר עצב
ואתה אינך כל כך רחוק אבל
אין רכבת שתוכל
להביאך עד אלי.
אולי יום אחד שוב אהיה שמחה של מישהו,
אבל עכשיו עצב נם במקומך במיטתי
והוא אינו יודע של מי או
כמה גדול הוא
הוא רק יודע שהוא
עצוב מאוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|