החיים חולפים לידי ברחוב
כעגלון זקן וסוסה,
והם עייפים ושדופים.
ממתינים לבוא המוות
כאילו היה רופא מומחה.
בשרם של החיים נוגע בי,
מלטפני,
והוא חם ולח ורגעי-
הן עוד יתסוס הבשר,
עוד יכורסם בפי תולע.
אך לא אני.
לא לי הדבר.
חיי יחלפו בערגה מתמשכת,
לא אדע תאוות הבשרים.
מכאובים יחלפו מעל לראשי
כעפיפוני ילדים בפארק הלאומי.
ואשתוק, ואלמד, ואבין.
לא תדעי.
מה רע.
ניתזת מעלי כנוצות מיונה.
עגלון וסוסה חוצים את דרכי
כאילו היו הם עצמם החיים.
"לא, לא יהיו במקומם אחרים"....