עכשיו העיר בהירה כמו זיכרון, פיכחון.
בין מתים לדגים הרחוב מתנועע בכבדות,
מנסה להכניע בקסם ישן את מי שעתותיו בידו.
כך, בצהרים, רק שיכור מתנדנד בין קיר לקיר ימצא פה אהבה.
זמנית, בלויה.
קמטיה נראים, השמלה הכסופה החדשה אינה מחדשת את נעוריה.
רק הירח מבריק את פניה, כמו שזכרו אותה מאהביה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.