אתה שתלת בי
נוה מדבר המתמלא ממני
עלוקת רגשות מושרשת בתוכי באכזריות
ממלאת את שעות השינה
בציפיה לטיפה הבאה שתיפול
על ראש מגולח. טיף- טף.
טיף-טף.
טיף
מאתיים שעות עוררות ועוד אחת בדרך
שבע מאות עשרים אלף
             עשרים ואחת
             עשרים ושתיים עשרים ו...
שניות בהן זה גדל בי.

והדם. הדם המקולל הזה,
התאים הבלעניים לא מחסנים
מפניך גוף זר.
אתה גדול כל כך.
והדם, הדם המוכנע הזה.
מורעל.

הפחד ממלא את ראותיי בארס
וכל תזוזה מהדקת את הנחש סביב
לשברי גופי.
והנשמה הזאת.

נשמה מצורעת.