ילד שלי
ילד שלי, אהוב כל-כך
ותמיד כל-כך עליז, מחייך ונלהב.

רוצה להיות אתך
ידי בתוך ידך.
למה עזבת
אותי?

ילד שלי.

מביטה בתמונתך,  מביטה ורואה
את עינייך השחורות, הנאות.
כה מבריקות ותמיד צוחקות.
איך לא הבנתי כבר אז
שברק השמחה
הוא ברק של דמעה?

ילד שלי.
ילד שלי, אהוב כל-כך.
האם לא ידעת שהיית נאהב?

אני כאן מצפה
קטנה ובודדה
קוראת בשמך.
מחכה

לתשובה.

אך התשובה לא תבוא ואיש לא יסביר לי
מדוע היית לא מאושר
מדוע אני לא תרמתי דבר
להצלתו של מי
שאהבתי כל-כך
ובקבר מונח?

ילד שלי.
ילד שלי, אהוב כל-כך.
מדוע היית חייב להילקח?

ב-21.9.2002, במלון בתאילנד, קפץ שי יפת מן הקומה הרביעית.
בן 25 היה במותו.
שי היה בשבילי הכל - ראשית בן-דוד, ויותר מזה - הוא היה לי
ידיד ורע, ואחד האנשים היקרים לי ביותר.
זה מוקדש לו ולמענו.
שי, אני אוהבת אותך מאוד.

http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=211596