דודתי  נחמה ממש ממש ממש מעצבנת, אבל ממש ממש כאילו לא כמו כל
הדודות הרגילות האלה שסתם צובטות לך ת'לחי או מזיינות בשכל עם
ה "איך שהוא גדל " הרגיל שלהם.  
זו היתה ואחד דודה מעצבנת כאילו כל פעם מגיל חמש עשרה וחצי היא
כבר התחילה עם ה"נווווו מתי אתה כבר מתחתן אמא שלך צריכה כבר
עוד בחורה למשפחה  כדי שיוכולו לעשות ביחד ספונג'ה לבית" ואז
בגיל 18  "נווו מה תהיה בצבא אתה יודע שהדוד יחזקאל היה בסיירת
חרוב ונהיה קצין ו-"אוי איזה מוצלח הוא היה" ועוד ועוד, אוףףףף
כל מה שרציתי זה רק להיות איזה פקיד בקריה ולחזור כל יום הביתה
לחברה שלי...  הדודה הזו...

ואז כשבשעה טובה השתחרתתי הזונה הזו באה לי עם יציאה חדשה
"נווו מה אתה מתכוון לעשות בחיים שלך מהנדס כמו אבא או מדען
אטום כמו הדוד חיים" (שדרך אגב יותר מאוחר התגלה שבזמנו החופשי
היה לובש בגדי נשים ובמיוחד אהב את קולקצית סתיו 98 של
קסטרו).
ואז הייתי אומר לה "אבל דודה אני רוצה להיות משורר "ואז הייתי
מקבל את  השטיפה הרגילה "מה משורר מה, אתה רוצה להיות בטלן כמו
זה, נו איך קוראים לו... אהוד צחור, לא במשפחה שלי לא, אתה
תלמד באוניברסיטה ותראה שהדודה צודקת".

ויום אחד דגנית מהעבודה שהיתה ידידה ממש טובה שלי סיפרה לי סתם
פתאום  שאם בועטים לבנות במקום שאצל הבנים יושבות הביצים זה
ממש אבל ממש כואב להן וכנראה שלמרות שבאותו הרגע לא ממש הבנתי
למה היא בחרה לשתף אותי במידע המוזר הזה הפנמתי את פיסת המידע
השטנית  הנ"ל עמוק במוחי.

ואז בסדר פסח שכל המשפחה שוב נפגשה  ודודה נחמה שוב פעם באה עם
הצביטה בלחי ועם כל השאלות של "נווו מתי תתחתן" ו-"מתי כבר
אוניברסיטה " ו-"אולי כבר מספיק עם השער הארוך הזה שביל בצד
הרבה יותר יפה לך ", לא יכולתי יותר, איבדתי שליטה ושיגרתי
לדודה נחמה שפיץ אימתני (בדיוק כמו שראיתי אתמול במשחק של
הנבחרת נגד אזרבייג'ן ביורוספורט) עמוק עמוק לתוך האיזור
האסטרטגי.
הדבר הבא שאני זוכר זה את אימא צורחת בהיסטריה ומפילה את הגזר
המתוק לריצפה ואת דודה נחמה נעשית אדומה ומתקפלת ופתאום מסננת
מבין השניים "ואט דה פאק" ופתאום לפני שהספקתי להגיד ביצה
מקושקשת דודה נחמה קופצת עלי ותופסת אותי באחיזת נלסון כפול
משליכה אותי במקצועיות על הרצפה, ומתישבת עלי תוך כדי שהיא
מותחת את רגלי מעל ראשה ואני נאנק מכאבים.  
קצת אחר כך בדרך לפנימית ב' באיכילוב הצלחתי להבין מאמא שהדודה
נחמה בעצם הייתה פעם גבר ובטח הכרתי אותו, קראו לה קרי ואן
אריק והוא היה מתאבק מקצועי באיזה ליגה באמריקה והיא/הוא פשוט
נאלצה להתסתתר ממס הכנסה והעולם התחתון ושאחרי שהיא נרגעה ואבא
ביחד עם כל הבני דודים הצליחו להריד אותה ממני היא אמרה שהיא
ממש ממש מצטערת על הרגל השבורה ועל שלושת הצלעות הסדוקות...

כנראה שפשוט כמו שהיא אמרה הייתי צריך ללמוד בדרך הקשה שהדודה
תמיד צודקת...