שוב, מול המחשב מחכה לתשובה, והצד השני לא עונה. כל-כך הרבה
שאלות. אבל אין לי תשובות. אין לי לאן לפנות לתשובות. היא לא
מבינה, והשנייה לא חושבת ככה. והבעיה כולה שלי, אני עם עצמי.

אז אין עם מי להתיעץ. אין מאיפה לקבל תשובה, ואני רושמת את הכל
כאן. למה? אין לי מושג!
הרי הוא אשם, הוא עשה לי את זה. (ולא, אני לא מדברת עליך-
הערת ביניים למי שחשב שכן....). זה היה מזמן, אבל , זה עדין
בראש שלי. אני לא יכולה להפסיק לחשוב. זאת אני. בעצם, אני לא
יכולה להאשים אותך, אני צריכה להאשים רק את עצמי.
ואתה (כן, הפעם זה כן אתה- עוד הערת ביניים טיפשית) אתה לא
יכול לנסות לתקן את זה? אתה יודע שאתה יכול, אבל אתה נותן לי
בכוונה להתענות. בכוונה הולך נגדי. לא נותן לי את מה שאני
צריכה, את מה שאני רוצה.  
נמצא פה, אבל בעצם מרוחק. כאילו מתענין, שואל, מסוקרן- אבל
עסוק בדברים אחרים.
לפני יומיים, רק לפני יומים הרגשתי שהכל אחרת, ועכשיו? אתה
בשלך, משתוקק למחר, כאילו אני לא כאן.
בשבילך, אני עוד אחת לרשימה.
Nighty night לך,
עד הפעם הבאה.