הרוח נשבה על שנינו
והרגשתי שהיא מרוקנת אותי.
האור שפרץ אל החדר
הראה לי שאתה בוכה.
עמדת שם, בקצה החדר
והיה קר.
אני עמדתי בקצה השני,
בחוסר מעשה, עומד קפוא
לא זז, אפילו לא קצת.
ונהיה יותר קר.
שעמדת לצאת מהחדר
הלב שלי החסיר פעימה.
ושפתיי קראו חרש את שמך.
עצרת והבטת בי
ואני התקרבתי.
קיוויתי שלא תלך
ואתה, כבר מכיר את כולי
ולא הלכת.
שהתקרבתי אלייך נשימותינו כבדו,
אני כבר הרחתי אותך.
והיה לך ריח של פחד, עצב או כעס
אבל לא של מחילה.
ואני מתוך אהבה אלייך
וגם מתוך אגואיסטיות לעצמי
פחדתי לאבד אותך.
הסתכלנו אחד לשני בעיניים
והשפלת מבטך.
ביקשתי סליחה
אבל שתקת.
נישקתי אותך
ולא הגבת
חיבקתי אותך
וגם אתה חיבקת אותי
אבל אז הלכת
והשארת אותי לבדי
ואני הבנתי שהחיבוק שנתת לי
היה חיבוק של פרידה
ושדרכינו נפרדות מעתה. |
