יום ראשון 8/4/01


היה לי פעם דמיון
עכשיו זה בגדר זכרון.
זה זכרון של ילדות,
בה הדמיון הוא סוג של התמודדות.
ומבוגרים הם בוגרים,
את החיים מבינים,
עם דמיון לא משחקים,
רק במציאות חיים.

היום בשבילי זה להיות "מעופפת",
הדמיון הוא כבר משחק בו אני לא משתתפת,
חציתי את הקו,
אל אחוריו אף אחד לא שב.

ויש לי לפעמים עולם משלי,
אותו העולם שהיה פעם דמיוני.
עכשיו הוא כבר לא מקובל,
הוא ילדותי,
לא מציאותי.

מציאותי בשבילי,
כי הוא רק שלי,
זה רעיון הדמיון
שנשאר מתקופת הגנון.