לפעמים הוא היה יוצא מהבית, אבל גם כשהוא כבר היה עושה צעד כזה
של התחברות לעולם הגדול, זה אף פעם לא היה לפני חמש-שש בצהרים,
שעות הקימה שלו, וגם זה היה רק בשביל לקנות חלב או לחם. זה לא
שהוא אי פעם באמת דיבר עם מישהו, או ענה לקופאית כשהיא שאלה
אותו אם יש לו כרטיס מועדון. בדרך הוא היה זורק אבנים על חתולי
רחוב חפים מפשע ומתעלם מאנשים ששאלו אותו מה השעה. כשהוא היה
במצב רוח ממש טוב,  הוא היה מרים את היד כדי להראות שאין לו
שעון וממשיך ללכת עם הראש באדמה.

פעם הוא היה בקשר עם מישהי, מישהי שהוא הכיר בשעות השיטוט
האינסופיות שלו באינטרנט. היא סיפרה לו שהיא נמשכת לרוע, והוא
אמר לה שהוא השטן, סתם, כי התחשק לו. הם קבעו להיפגש, אבל הוא
הבריז לה. למרות זאת היא המשיכה להתקשר אליו וכשהוא לא ענה,
היא השאירה לו הודעות על המזכירה האלקטרונית שלו, בהן היא אמרה
לו שכל הרוע הזה פשוט עושה לה את זה, שהיא חייבת כבר לפגוש
אותו. אבל הוא לא ענה לה. היא פשוט לא הבינה שהוא לא רע, הוא
סתם סוציומט.

כמעט בלתי נמנע היה שהסוציומט שלנו יפגוש איזו מישהי שתשנה לו
את החיים ותהפוך אותו לבן אדם ידידותי לסביבה ואולי אפילו
חברותי, ואכן זה קרה. היא הייתה יפה, חמודה, חכמה וטובת לב,
פשוט מושלמת על פי כל הקריטריונים החברתיים המוסכמים. ופתאום
הוא התחיל להשתנות, לא במודע. הוא התחיל לקום מוקדם, יצא מהבית
לעיתים תכופות וחייך לעוברי אורח. פעם הוא אפילו מצא את עצמו
מלטף את החתול שעד לפני שבוע הוא קילל כשהוא יילל בשתיים
בצהרים. כל זה נשמע נפלא, אבל כל מה שהאקס-סוציומט שלנו היה
צריך כדי לחזור להיות סוציומט היה לעבור פעם אחת ברחוב מול
אותה בחורה מושלמת, לחייך אליה חיוך רחב ושהיא תחזיר לו מבט
סנובי בטירוף. רק שמה שקרה במקרה שלנו, הוא שהסוציומט שלנו
הסתובב גם כשהיא כבר עברה אותו והמשיך ללכת כשהוא מסתכל לכיוון
השני, חצה את הכביש, נדרס ומת.

מסקנה: תמיד תסתכל ימינה ושמאלה לפני שאתה חוצה את הכביש,
במיוחד אם אתה סוציומט, כי להלוויה שלך אף אחד לא יבוא.