היא מסובבת את הגוף,
היא מזיעה בטירוף והיא מודה : "הם היו פה".
הם נרגעים כשהנ"ל מאמינה בגורל - אלוהים.
"לכו להר עוד היום, אחריכם ההמון, אנשיו של המלך".
הם נרגעים כשהנ"ל מאמינה בגורל - אלוהים.

לאביה היא אומרת שהבד (תקוות חוט השני) זה סתם קישוט,
יביא לה לקוחות, לאמה היא מבטיחה - "אחיי ואחיותיי יהיו שונים
ממני".

צר לי מדאם-א-מסייה על כל מה שיהיה,
זה נופל מלמעלה.
מי שברך את שרה, רחל, לאה ורבקה.
הוא יברך גם אותך.

עם בלי ארץ בא לארץ בלי העם - זבת חלב ודבש בנהרות.
זה החמיץ וזה דבק - תודות ליהושע ולמיסוד הזנות.