שרירי גופי רפויים כשרירי גופה
ואני מנופפת בדגל לבן
מתוך חורבותיך
שולחת אליך עיניים שאינן מבקשות עוד.
האצבע שלי, הזו, אינה מטילה אשם
היא מטילה ליקוק רך על שפתותיך

שיניך שיני חלב
קטנות ככותל
לחייך רמות, נושאות את תבל בשלוות ניצחון.
ריסיך מתייפחים,
מזילים נחלים שחורים לארץ

אתה שחצצת בין שני ימים.

עתה-
כף מכחילה, היא שמבצבצת מבין חורבותיך
אוחזת בגבורה של מת בדגליך
הרעד הקלוש שמהדהד עוד בכפות רגליך לוחש אלי:

"טוב למות למען
הנשיקה האחת הזו."