היה זה בוקר יום שישי, שנינו לא עובדים ביום שישי ,ולכן אנו
יכולים לישון עד מאוחר, לפחות כל עוד גברת תישבי שכנתנו הזקנה
לא מעירה אותנו עם צרחות ה"אני חיה","אני חיה" , היומיות שלה.
אף פעם לא הצלחתי להבין מה היא כל כך שמחה, היא קשישה בודדה
ועזובה שהקשר היחיד שלה עם העולם הוא: כאשר היא מודה, או כועסת
על השליח שמביא לה את המצרכים ,וגם הוא כבר מסרב להכנס
לדירתה.
אני אוהב להתעורר קצת יותר מוקדם ממנה לא מגברת תשבי ,ממנה,
אני אוהב לראות אותה ישנה, היא נראית כל כך שלווה, ושום דבר בה
לא זז, חוץ מעיניה שמרצדות במעיין תזזית מוזרה שכזו.
זה שם טוב ללהקה, וקבלו אותם במחיאות כפיים סוערות -תזזית
מוזרה שכזו או בקיצור ת"מש
לא רע .
את מחשבתי זו קטע פתאום צלצול הטלפון זה היה יואב, זה סיפור די
מצחיק איך יואב נהיה חבר שלי.
ביום כמו היום לפני ארבע שנים בערך צלצל הטלפון. אז כמובן היא
לא הייתה לידי אבל לילך הייתה לידי. הטלפון צלצל והעיר את לילך
היא צעקה עלי שהבטחתי לה שהיא תוכל לישון ושלא יעירו אותה
בבוקר התנצלתי והרמתי את השפורפרת ,ענה לי בחור שנשמע כבן גילי
ושאל אותי אם אפשר לקבל את רונית אמרתי לו שאני מצטער אבל רק
אני ולילך נמצאים פה לפחות לעת עתה. הוא צחקק ואמר: "אני מבין
שזו טעות" הנהנתי בראשי ,אף פעם לא הבנתי למה אני מהנהן בראשי
שאני מדבר בטלפון הוא התנצל וניתק. כעבור חמש שניות בערך
הטלפון צלצל שוב לילך שהספיקה להירדם והתעוררה בפעם השניה החלה
אוספת את חפציה במבט זועם. אותו קול ממקודם נשמע דרך השפופרת :
"אפשר לקבל את רונית?" ,עניתי לו שאני מצטער אבל רק אני נמצא
פה ,הוא שאל :ומה עם לילך?", "אמרתי לך שזה רק לעת עתה" עניתי
,"אני מקווה שזה לא משהו שאני אמרתי" ,הנהנתי בראשי, "יודע מה"
,"מה?" שאלתי, "אני אעשה אתך עסקה! אתה תעזוב את  לילך ואני
אעזוב את רונית" , מיד הסכמתי גם ככה לא היה נראה לי שאני אראה
את לילך בזמן הקרוב . "דרך אגב קוראים לי יואב" הוא אמר מאז
אני לא ראיתי יותר את לילך, ויואב טוען שהוא לא ראה יותר את
רונית ,אבל אנחנו הפכנו להיות חברים  טובים מאוד.

"כן יואב" אני עונה, "אני מצטער התכוונתי לצלצל למשהו אחר
בכלל, אחי" .שאלתי אם הוא מחפש חבר חדש יואב גיחך אמר להתראות
במהירות וניתק.
אני שונא שחברים שלי מנתקים בצורה כזו פתאום באמצע השיחה
,להתראות וניתוק.


אוי הריח הזה, אין ריח יותר טוב ממנו היא בדיוק התהפכה בשנתה
ושיערה עבר על אפי וכך גם ניחוחו.
היא אמרה לי שנגמר לה השמפו אתמול,שכחתי לקנות לה אבל בדיוק
ראיתי את אהוד עם הקניות של גברת תשבי ,שאלתי אותו עם יש לו
שמפו בחבילה הוא אמר שדווקא כן וזה היה אפילו הסוג שאני אוהב
שהיא חופפת את ראשה אתו. שאלתי את אהוד כמה עבור השמפו?
"בשבילך זה על גברת תשבי" הוא ענה "ממילא היא לא זוכרת מה היא
מזמינה ואם כן, גם ככה קשישות לא צריכות שמפו". אם יש משהו
שאני מעריך באהוד זה את גישתו ההומנית ,והחיובית למרות היותו
שליח, לא שיש משהו לא בסדר עם זה.
מאוחר יותר שמעתי את גברת תשבי צועקת על אהוד למה הוא לא הביא
לה את השמפו שהיא ביקשה חייכתי לעצמי, היא ראתה את זה ושאלה
אותי למה אני מחייך כמו כל יהודי טוב שאלתי אותה בחזרה "למה
לא"?.
היא חייכה גם ונתנה לי נשיקה מדגדגת על האף כנראה שאמרתי את
הדבר הנכון, חשבתי לעצמי.

אני מלטף את שערה הארוך והחם ומנסה לקום בשקט מהמיטה בלי להעיר
אותה, בזמן שאני עושה זאת אני נזכר בפרסומת למזרון הזה עם
הדובים שבצד אחד קופץ דוב ובצד השני הדובה ישנה , היא מלמלה
משהו מתוך שינה כנראה, אמרתי לה "חזרי לישון דובה שלי" , שוב
חייכתי לעצמי ,מזל שהיא לא שמעה את זה חשבתי, אולי היא לא
הייתה מבינה למה התכוונתי והייתה לוקחת את זה קשה.
אם יש משהו שלמדתי זה אף פעם לא להשוות בנות לחיות טרף או חיות
גדולות, יכול להיות שדובה זה בסדר כי היא גם חיית טרף וגם
גדולה ולפעמים מינוס ומינוס זה פלוס , אבל עדיף לא להסתכן,
וחוץ מזה
היא שונאת שאני קורא לה בשמות חיבה ,פעם היא שפכה עלי כוס מלאה
בסוכר רק כי אמרתי לה שהיא נראית מתוקה עם השמלה הזאת. "ועכשיו
גם אתה נראה מתוק" ,קצת נעלבתי מכך שהיא הייתה צריכה לשפוך עלי
כוס סוכר על מנת שאני אראה מתוק אבל אני יודע שהיא התכוונה
לטוב.
חייכתי לעצמי.