ביום השני לשנה היא בקעה מחמימות
פנים זעירות ריקות משמחה ומכאוב
עיניים בוהקות בשלוות התמימות
מתנה פעוטה, נולדה לאהוב.
בכייה מנגן על מיתרי הלב
חיוכה מחמם את הנשמה
מסתגלת לעולם אליו נזרקה בכאב
תלויה לחלוטין בחסדי החברה.
אוהב אותך במסירות, מלאכית זעירה
שכן בך אני רואה את עצמי
דרך עליך לעבור, ואינה כלל קלה
בייסורים תלמדי את אשר למדתי אני.
אך עתה, זורחת בך שמש ילדות
עורך הצח לא נפגם מדמעות של צער
אהיה לצידך בעודך פורחת בחמימות
בימים של שמחה וסער.
מוקדש לאחותי, שלא מזמן נשמה את נשימתה הראשונה בעולם הזה. |
