טיטי טובולינה / דמעות בלי בית |
על הדמעות שלי צחק.
ואני כל כך כעסתי.
תמיד לפני שאת הולכת את בוכה, האאא...
ייבב בסרקזם בעודו מביט בי,
ואני מכלה צערי בדמעות
בנטישה החוזרת
בכאב הסופי והוא מביט בי,
מחקה אותי בייבוב מלא בוז האאא....
ואני רק מרגישה את התנופה שבידי לחבוט בו,
את האספות הנשימה בגרוני לומר לו .
ואיני אומרת לו דבר ואיני חובטת בו,
רק אוספת את המעיל
מחבקת חיבוק מלא פוקוס
ובורחת לבכות במקום אחר.
ינואר 2003
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|