נטע מילים / על ייאוש |
מצניח אותנו אל הבסיסי שלנו.
בזמן ייאוש
אנחנו מגיעים אל היסודות
מאבדים את החיבורים.
האני המחבר מתעופף לאי שם,
אנחנו רואים את האלמנטים,
הם נראים כל כך חסרי תוחלת.
מי זה צרור העצמות והגידים הזה,
ומה הוא עושה פה?
בשביל מה הוא נשאר בסביבה?
כן.
היאוש מפרק אותנו לגורמים.
הזרת מציצה באגודל,
מרחמת עליו שהוא לא יודע.
הייאוש זורק אותנו החוצה מעצמנו.
עומדים מחוץ למסגרת,
מציצים על מי שבפנים בעיניים רעות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|