ישבתי לי לבד בחדר, הרהרתי על כל העולם ועד כמה אני שונאת
הכל.
דיברתי עם עצמי לגבי כל מה שהפריע לי. הסתכלתי על התיקרה והכל
היה חלול, לא היכרתי את הבנאדם שתקוע בי, לא היכרתי את עצמי.
ניסיתי להבין מה אני חושבת, אבל הכל היו מחשבות של זר, זה לא
אני שחושבת, זה הבנאדם הזה שאני לא מכירה...
הסתכלתי על הקירות של הבנאדם הזה בחדר שלו. פוסטרים של
מטאליקה, דגל, שני לונגים ועוד על מיני קשקושים.
פתאום הרגשתי את הגוף קם, הולך לטלפון, מרים את השפרפרת
ומחייג.
היכרתי את המספר, זה המספר שלו... התחלתי להאבק נגד עצמי
להפסיק לחייג, המאמץ היה בלתי נסבל, אבל הצלחתי...
ושוב חזרתי ליהיות עצמי, יושבת עם עצמי בתוך החדר, מהרהרת
בחיים, במיוחד במוות... מספרת לעצמי מה קורה איתי, מספרת
לעצמי, מה חדש עם האהבה שלו...
אבל אני לא אוהבת את הבחור, האני האחר אוהב אותו, אני כבר ממש
שונאת את הבחור, אבל האני אחר משתלט...

מיועד לכל הסכיזופרנים ששברו להם את הלב...