דניאל לא הבינה למה דורין לא מגיעה.
היא היתה צריכה להגיע לפני חצי שעה, ודורין אף פעם לא מאחרת!
היא נשכבה על המיטה וחיכתה לה... היא היתה נורא עייפה אך
ההתרגשות מהמסיבה גברה על העייפות.

כעבור כמה דקות היא כבר נלחצה, היא התקשרה לפלפון של דורין
ודורין אמרה שהיא יכולה כבר לרדת כי עוד חצי דקה היא מגיעה.
עד שדניאל ירדה דורין כבר היתה למטה במכונית עם אבא שלה,
היא אמרה לו שכבר נלך עד לקארין ברגל...

הן הלכו למסיבת יום הולדת של קארין, חברה די טובה שלהן, אבל
דניאל ודורין היו חברות הכי טובות! לא היה אפשר להפריד
בינהן!!!
אחרי 20 דקות בערך הן הגיעו לבית של קארין,
היו שם כבר די הרבה אנשים בגלל שהן הגיעו מאוחר.
דניאל אמרה שלום לכולם והתיישבה ליד אור, הידיד הכי טוב שלה.
דניאל ואור מאוד קרובים כבר הרבה זמן והם מדברים על הכל! -
אפילו כשהוא התאהב בליאל, הכוסית של השכבה, אחרי שהיה בינהם
איזה קטע של לילה אחד בשנה שעברה היא דיברה איתו על זה וניסתה
להשכיח ממנו אותה כי היא ידעה שליאל ניצלה אותו, ובשלב כלשהו
גם אור הבין את זה...
הם דיברו קצת.
דניאל הלכה גם לדבר עם השאר.
רקדה עם כולם. ואחרי מספר שעות היא הייתה צריכה ללכת.
אמא שלה תמיד דאגה לה יותר מדי ותמיד היא הייתה צריכה להיות
בבית
בחצות וחצי, מקסימום - רבע לאחד. אז היא ביקשה מאור שילווה
אותה הביתה, היא ידעה שהוא יסכים כי הוא אחד שלא נעים לו להגיד
לא
ולמרות שהיא לא אהבה לנצל אותו היא בכל זאת עשתה את זה,
היא גם ידעה שאחר כך הוא יחזור למסיבה למרות שהרבה אנשים כבר
התחילו ללכת, והיא לא חשבה שהוא יסבול כלכך מללוות אותה
הביתה.

הם הלכו לכיוון הבית שלה ודיברו - כרגיל.
כשהם הגיעו לבניין היה לדניאל נורא קשה להפרד,
וזה היה נראה כאילו גם לאור זה היה קשה...

הם התחבקו... רק שהפעם זה היה חיבוק ארוך כזה,
'כיף לחבק אותו', היא חשבה, 'אני מסוגלת להרדם בזרועותיו'.
ואז אור אמר שהוא צריך לחזור כבר.

הם התנתקו מהחיבוק אך עדיין החזיקו ידיים,
היא הסתכלה לתוך עיניו המדהימות,
העיניים שתמיד גרמו לה לטבוע בתוכן,
בצבע תכול כמו הים,
גם הוא הסתכל עליה.
אף אחד מהם לא שם לב לכך אך במשך דקה ארוכה הם עמדו כך,
מסתכלים אחד על השניה ולא רוצים להרפות,
אור חזר לחבק אותה אך הפעם זה היה שונה;
הפעם הוא חיבק אותה כאילו הוא לא רוצה לעזוב לעולם.
והיא גם לא רצתה שהוא יעזוב אותה,
היה לה כלכך נוח בזרועותיו החמימות,
ואז היא כבר היתה צריכה ללכת וכך גם הוא,

הוא הסתכל על שפתיה האדומות והחושניות וליטף אותן באיטיות
באצבעותיו כל עורה הרך הצתמרר ואז הוא העביר על שפתיה את שפתיו
הרכות, פרפרים ריחפו בכל גופה, הוא תפס אותה שוב בזרועותיו ולא
רצה להרפות לעולם כאילו כל עולמו נמצא בידיו ברגע זה.

היא נשקה לו בחזרה ודמעה ירדה מעיניה,
דמעה של אושר,
שפתיהם נותקו והוא נשק ללחיה וטעם את טעמה המר של דמעתה,
הם נפרדו בשתיקה.

הטלפון צלצל, זאת היתה דורין,
דניאל התעוררה מחלומה בחיוך....
היא כניראה נרדמה בזמן שחיכתה לדורין,
ודורין כבר הגיעה.... והיא מחכה לה למטה....