פברואר 2003
מוקדש לך, כן לך...
נפגשנו אתמול עם עוד כמה חברים. הלכנו לבאולינג והיה ממש כיף,
וזה למה? בגלל שהריח של הבושם ששמת על עצמך עדיין נשאר עלי.
והריח שלך עדיין נשאר עלי בגלל שכל הזמן כמעט היינו יחד, יותר
בגללך ולא בגללי, וזה משגע אותי, כי אתה יודע שאני אוהבת אותך,
ואתה יודע שכל נגיעה שלך מקפיצה לי את הלב, ואתה עדיין נוגע בי
וכורך את זרועך על כתפיי ויושב לידי קרוב קרוב ומלטף לי את
השיער, ונותן לי לשבת עלייך כשאין לי מקום... ובמשך כל
השבועיים האלה מאז אותה שיחה שלנו ניסיתי להתרחק ממך, כדי שאני
סוף סוף הגמל ממך, כי מה זאת אהבה, אם זאת אהבה חד צדדית? אז
זאת הייתה טעות שיצאנו כולנו ביחד, כי הריח שלך נשאר על הבגדים
שלי, ולא רציתי להוריד אותם, והנה אני יושבת פה וכותבת לך יום
אחרי ועדיין לובשת את אותם בגדים שהשארת עליהם את הריח הנהדר
שלך... וששכבתי אתמול במיטה עם אותם בגדים נשמתי עמוק וחשבתי
עלייך והריח שלך היה מפוזר בכל החדר... ובגלל זה אני לא מפסיקה
לחשוב עלייך! אני כל כך אוהבת אותך! עד שזה פשוט כואב!
אתמול דברנו על מוות.
אתה רצית לקפוץ אתמול מהבית של החבר שלך שגר בקומה ה20 בגלל
שלא משנה כמה אתה מנסה להצליח בלימודים אתה לא מצליח,
ואני, אני רציתי לקפוץ מהגג של עזריאלי, בגללך...
אני די חושבת שהבנת שאתה אחת הסיבות שלי לרצות להתאבד למרות
שלא אמרתי את זה מפורשות.
אתה יצאת מהדיכאון כי נזכרת במשפט חכם שסבא שלך ז"ל היה אומר
לך: "אם אתה מתעורר יום אחד ואתה לא חולה, לא כואב לך כלום,
אתה מרגיש טוב, והכל מצוין- אתה מת."
ואני חשבתי שהחיים חרא, ואז אתה מת. ואחרי שאתה מת, אז רק אז
הכל יהיה בסדר, ואז אתה סוף סוף מאושר. ואתה, אתה חשבת על
האנשים שאני אגרום להם סבל במותי. אולי אני אנוכית, אולי אני
אוהבת אותך יותר מדי, אבל לא ממש היה אכפת לי מאותם אנשים
שיסבלו בגללי. רק רציתי שאתה תאהב אותי בחזרה, ולא שווה לי
לחיות אם אני לא אקבל את זה לעולם...
אני כל כך אוהבת אותך עד שזה כואב... והריח שלך עדיין נשאר
עלי... ואולי גם יישאר עלי פה לנצח... |
