אני חי ביקום מקבילי ששם אני מחכה לה....
כשתפתח הדלת בצלצול היא תהיה שם....
ותחייך את החיוך החלמוני שלה אלייי ואני אצחק ואהנה כי זגיתי
למחילה על דפיקות של נשמה שחיה,
בעולם ללא תקווה של אנשים שנמאס להם מהחיים והם רוצים פשוט
לקפוץ מהגג ללא מחילה ולקוות שלא ירגישו תפגיעה,
את ההרס של החיים שנעלמים ונקטפים כמו קנביס בשדה.....
ופשוט אני עדיין מחכה למחילה שתבוא אחרי  העצבים של הסערה אבל
היא לא עונה,
ואני נשאר ביקום המקבילי ללא תשובה עם ירידות של ניסיון לשפר
את עצמי....
ואני זה שאהב אותה אבל לא יצליח לדבר איתה כי פספסתי תהזדמנות
של החיים וכעת נשארתי מאחור...