כאשר מסביב משתתק העולם
בסופו הרחוק של כל לילה
אני יכולה להקשיב בבעתה
לצעדיי מוחי המתקדמים לאט
ובתקיפות במדרגות
המובילות
משאול
תת - המודע שלי.
מתכווצת כעובר במיטתי
אני מזמזמת לי שירי לכת,
פזמוני חג , ורק שלא תגענה
נעלי הצבא המפחידות אל
הכרתי.
אני כבר תחת המיטה
וגם הפסקתי לשיר כי
ממש קרוב אליי - מרחק נגיעה
הן עומדות כבדות, שחורות
מאחורי הדלת.
ידית הדלת זעה
וזיעה מכסה את גופי
הדלת נפתחת כדי חריץ
והנה נחרץ גורלי
ועוד טיפה, ופרץ אור שוטף
ואני פורצת בבכי.
ועומדים להם בפתח כל מודחקיי
בנעליים גבוהות.
אבל אין אף אחד בחדר
אני כבר איני.
|
