נוגה מיתרי
עת ערב רד,
אין צליל בגיטרה.
תופפתי היאך
בתוף העולם,
בו אין דמות ששרה.
אויתי להקהיל
מקהלות כמשיח,
לשאת דברי
כרוכל מרכולתו.
לא רציתי
דברי להנציח,
בעולם בו
החומר טווה דרכו.
לו אצרת דברי
בטנא מוחך
אהבה ענייה וסוררת.
ידעתי כי אין
אוהב מלבדך,
עת טיפת אלכוהול מסחררת.
בין מציאות לחלום,
על סף ערש ימי,
נוגה מיתרי,
חולפים חיי,
אט, אט.... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.