שאלה זו הינה כמעט בלתי נמנעת. אני יודעת לחיות בביחד, אני
יודעת לחיות בלבד ואני אפילו יודעת לחיות במצב הביניים המוזר,
המכונה "יזיזות"- תחום אפור לכל נפש תועה / תוהה, שהרי אי אפשר
באמת להפריד סקס מרגשות. או שזו רק אני? כי דווקא נראה, שהוא
מצליח יופי.
בעיני, לסקס יש את היכולת להפוך יוצרות בין שני אנשים, מתוקף
היותו עניין מסעיר ואינטימי, ולא שוקולד מריר של "עלית"
(פרווה). סקס זה או חלב או בשר. טוב, נו, לרוב זה בשר והרבה.
ובחזרה לענייננו, זה כ"כ לא הגיוני, שדווקא עכשיו התאהבתי בו
מבלי לשים לב. עברו כבר כמעט ארבעה חודשים מאז האינסידנט
האחרון שלנו, אז מה פתאום נזכרתי עכשיו?
וזה גם לא שיש הרבה במה להתאהב (מלבד המובן מאליו), שהרי
מעולםלא ממש ניהלנו שיחה אינטיליגנטית (אלא אם כן דיאלוג
בנוסח: "היי שמי, שתיתי שתי כפיות ג'וני ווקר ומסתובב לי הראש"
- "אני מגיע" נחשב לשיחה אינטיליגנטית).
אז מה, הוא יתקשר או לא יתקשר? כוס אמא שלו. כל הגברים
מניאקים. זה תמיד מסתכם בזה עם רדת החשיכה, כאשר הלב מפרפר
לשמע כל צלצול טלפון או פלאפון.
באיזור השעה 21:00 הטקס מתחיל עם המשחק הידוע- "אם תהיה עכשיו
את הפרסומת של הפסטרמה החדשה ההיא זה סימן שהוא יתקשר בחצי
השעה הקרובה". מיותר לציין שאת הפרסומת אנו בוחרות מראש
ובקפידה, לאחר צפייה אדוקה בטלוויזיה ( גם ככה אין לנו משהו
טוב יותר לעשות) ועריכת ממוצע שידורים של כל אחת מהפרסומות
בערוץ. הנסיון, יחד עם חוק מרפי הארור, מלמד שפרסומות לפסטרמה
לא מי-יודע-מה פופולאריות בערבים בהן את ממתינה לטלפון ממנו.
ב-21:30 את משכנעת את עצמך שגם ככה את לא חסידה גדולה של כל
האמונות הטפלות האלו וחוץ מזה, את כבר לא כ"כ בטוחה שעדיין
משדרים את הפרסומת הזו. הוא בוודאי יתקשר עד 23:00, ובכלל- מה
את כ"כ לחוצה, למען השם?
ב-23:30, אם את טיפוס אופטימי, את מסיקה שהוא משחק איתך משחקים
ופועלת בצורה הטובה ביותר לאור מסקנה זו- הולכת לישון. אם את
מסתכלת על העולם במשקפיים קצת פחות ורודים, את מתחילה להפנים
את העובדה שהוא אלייך כבר לא יתקשר, הבן זונה. אם את מלאת
ביטחון עמי- בזה זה נגמר בד"כ. אם ביטחון עצמי הוא לא בדיוק
הצד החזק שלך, אז מתחיל הסרט האמיתי, החל ב: "מה עכשיו עשיתי
לא נכון?", דרך האשמות עצמיות בנוסח: "שידרתי לו שאני נלהבת
מדי, טמבלית" וכלה ברחמים עצמיים עד אין סוף: "אני פשוט כונפה,
אף אחד לא רוצה / ירצה אותי".
ונשאלת השאלה- למה אנחנו טורחות איתם בכלל?
התשובה, למעשה, הינה די פשוטה:
א. לא כולנו נולדנו לסביות, ומשיכה, כידוע, איננה עניין של מה
בכך.
ב. נשים נולדות עם מנגנון מזוכיזם בילט אין. חבורה של דפוקות.
אנחנו פשוט ראויות להם...