|
מהתמונה הניצבת על האיצטבה
נשקפת אלי אהבה
קפואה בתוך מסגרת הזמן
כמו דפים מצהיבים של יומן
חיוך מאושר ומבוכה בעיניים
מזכירים שפעם היו כאן שניים
ועכשיו דמעה מדממת
כעדה
יחידה
לאהבה דוממת |
|
|
לא כל הזהב יש
לו זוהר,
לא כל תועה דרך
יאבד,
אומרים שלכל אחד
יש פואנטה,
אז למה תמיד אני
נשארת לבד?
(טולקין במקור,
א.ש. בשפצורים.) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.