שרון ריניס / ריקמת עור |
רק לרקום ולרקום
בריקמת מגע עורך.
מגע גופך השביר
העירום, כה עירום
כמו רוח בהלך מחשבה.
והצורך בך כולו מתבטא
בזרם דם שנכלא בתוך עור.
במעט החום שנותר לו מאז,
משווע אליך. תחזור.
אלוהים כבר לא מתיימר להגליד
את פצעיי, את בכיים המר
רק אתה רחוקי, כשתיגע בגופי
תחייה את כל מה שנותר.
אבל עכשיו אני בגפי
רק לחלום ולחלום
על מה שאינו כאן עתה.
על מבט מאושר
על הקור, על החום
ועלינו שזורים בריקמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|