זה התחיל במילה, או יותר נכון ביטוי, שהיה במקום אך נראה מוזר
משהו,גם ההלם שחש היה מוזר ובהחלט מוגזם לגבי תופעה כה
פעוטה,הוא הרי נולד מוזר ומוזרותו שרטטה את הטופוגרפיה של
חייו,גם זו לא הזכירה טופוגרפיה מקומית, כנראה שתיארה פשרה בין
נסיונותיו לחיות לפי איזה עולם חסר משקל ובעל אין סוף ממדים,
שזכרון מטושטש ממנו היה חלק כה מהותי מזהותו, לבין כח המשיכה
של מקום הולדתו.
כולם סובלים מכח המשיכה, אבל בגלל שנולד זקן להורים מתים שום
דבר באנשים לא הפתיע אותו,לכן מוחו  המוגן על ידי שלוות ליבו
המת היה ערני מספיק כדי לתפוש את הזמזום הקל שמשסמן את תחילתו
של עוד תעלול גאוני שיפיל את הרצפה או התקרה או יפורר את
הקירות של מישהו באמת נחמד שרק רצה קצת אהבה. בעצם בגלל שתמיד
גסס, בכל שנייה מחייו ראה את חייו חולפים לנגד עיניו.למעשה זה
היה המנגנון שבעזרתו שרד,הוא תמיד ידע מה הולך לקרות,וכשאפשר
הקדים תרופה למכה וכשלא היה אפשר היה מספיק צנוע להוריד את
הראש ולחכות למכה.
עכשיו פתאום הביטוי הזה שלא יתכן שכתב אותו,ומה כל כך מוזר
בזה,אולי זה היה החשש שאחד מהם ישתחרר ויסגיר אותו,על מה יסגיר
אותו ? ולמי ? ומי זה הם ? .
ואולי זה סוג של פתרון לא שגרתי לאותו  מבוך שהפרס על פתרונו
תמיד היה מבוך מסובך יותר ?
יכול להיות ששלוות המוות של לבו,זו  שפיצלה את מודעותו למנסרה,
הוארה לרגע בגלל שהגיע למחצית חייו ולכן קלט את הקצב המדוייק
של התכלותו ומשהו הצליח לעבור . לעבור ? מאיפוא ? לאן ?
סתם זיקנה,ההגיון שיצר את הזכרונות אבד ,המח מידרדר...


הוא ידע שזה יקרה, הוא הרי תמיד יודע מה הולך לקרות, היה כנראה
גם משהו אחר,קשה לדעת בדיוק מה,  בניגוד לדעה הרווחת מעשים הם
פחות חד משמעים ממילים וההד שהם מחזירים יכול להטעות,
מה שברור הוא שהוא לא היה עושה את זה,זה לא שזה לא מתאים לו,זה
לא הוא.

ואם הוא חולה,יש טעם לחייו ?

טוב, פחות סמים ויותר טלוויזיה, לא היה כלום, סתם, לתלות כל כך
הרבה תקוות ברגע של עיוורון שאולי היה ואולי לא, ממש אופייני,
גם די עלוב.

העניין הוא שתמיד היו דברים והוא תמיד האחרון ששם לב אליהם, זה
לא שאדם נולד מוזר ,מתי שהוא אנשים אומרים לו שהוא מוזר,
אנשים, מילה שפעם היה עושה בה שימוש מוגזם, כמעט אובססיוי.

עכשיו יש לו למה לצפות, זה לא מוגזם אם להתחשב שהעביר את שנות
חייו הטובות והמאושרות ביותר בנסיון למצוא כמה רגעים מוזרים
שבאו והלכו בלי שום סיבה, הוא לא מצא אותם,בעצם אף פעם לא ממש
חשב מה יעשה כשימצא אותם, בגלל שהבין שזה לא ממש רלוונטי או
בגלל שלא מצא בעולם הסגור שבו חיי שום רמז לקיומו וצורתו של
אותו רגע.עכשיו הופיע הביטוי הזה ומשום מה עצם חוסר הקשר הברור
בינו לבין ההד הזה, שתמיד חש אותו שם, מונוטוני,לא משפיע אבל
תמיד שם,עצם חוסר הקשר הוא שהצביע על השום מקום שאליו התגעגע.

מה זה היה ? בעיקר צליל שהראה לו מה זה לשמוע,ואז הבין משהו
שהיה מבהיל באותה מידה שבה היה מרגיע,כיוון שההבנה נתנה לו
לראשונה בחייו את האפשרות לבחור בחר במבהיל המרגיע הזה,בניגוד
למצופה לא הצער או הפחד גרמו לו לאבד את דרכו אלא השמחה.בעצם
אחריה רדף במשך שנים כיוון שלא נותר לו שום ציון אחר לרגע
המוזר הזה שנפער בחייו לבד מההתרסקות,אולי בגלל זה לא מצא.

נשאר גם ההד שהיה מאוד מטעה כדרכם של הדים,חודר כל ולא נוגע
בכלום.