שוק...
יום שישי מלא אנשים
שוק של ערבים
מכל פינה צועקת המזרח תיכוניות
צעקות צבעים קולות
ובעיקר ריחות.
בכל פינה אנשים עם סלים
מלאים בכל מני דברים מעניינים
אקזוטיים, משונים לא מוכרים
גם אבא הלך לחפש מין דבר
גם לא מוכר
ונעלם...
הסתכלתי אל האנשים,
כמו נמלים
זזים, דוחפים אחד את השני
וצילמתי.
הצילום לא דהה לא השתנה
זהו צילום מוזר ושונה
צילום שמכיל ריחות וצבעים
צילום החיים...
הצילום לא דהה ולעולם לא ידהה
המקום ישתנה והצילום לא ידהה
אנשים יזדקנו וימותו, דברים ישתכחו
אבל בראש הצילום תמיד ייזכר.

שנים עברו וזה מוזר
איך אז הייתי ילד והיום מבוגר
עצרתי את הזמן לרגע שתמיד ייזכר
לדבר שתמיד יישאר
וממנו אפשר למדוד דברים,
קודם כל ובראשונה את השנים
ולאחר מחשבה מעמיקה
דברים יותר חשובים
כמו איך הכל משתנה
ואיך אני כבר לא כמו אז
איך הכל מזדקן ובאותו רגע גם מתחדש,
איך דברים משתנים חוזרים ושוב משתנים
ואיך שום דבר לא יהיה אף פעם כמו שהיה.